אין כבר קונים לשואה

יוסי קליין
יוסי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי קליין
יוסי קליין

ביום השואה עומדים ילדים בחצר בית הספר לבושים בחולצות לבנות. הם לא יודעים על השואה יותר משידעו עליה הוריהם והורי הוריהם לפניהם. איש לא סיפר להם. הורינו שתקו, אנחנו לא רצינו לשמוע ולילדינו אין מה לספר לילדיהם. אל חלל השתיקה נכנסה המדינה. היא דיברה ודיברה, ולא אמרה כלום. היא ניסתה להחליף את האבל הפרטי באבל לאומי ורצתה שהזיכרון הממלכתי יחליף את האישי. ילדים לא הכירו את משפחתם, אבל המדינה לא היתה מעוניינת להכיר להם אותה. היא זילזלה בנספים ובניצולים. היא ראתה בהם "אבק אדם" ונטל כספי, השתמשה בשמם ובסבלם כעילה למסע נקמה בשכניה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ