בסוף נבין - ההתנחלויות לא שוות את מחיר המתים

אמיר חצרוני
אמיר חצרוני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר חצרוני
אמיר חצרוני

ביום הזיכרון לפני שנתיים פרסמתי בדף הפייסבוק שלי תמונה שלי מחייך על קברי חיילים בהר הרצל. התמונה הפכה אותי לאויב הציבור מספר 1: עיתון ישראל היום קרא להחרים אותי; הקריירה שלי כסטנדאפיסט נסתיימה כי לא נמצא אולם שהסכים לארח את הופעותיי, גם בתשלום מראש; ונדליסט ריסס את שער ביתי בכתובות נאצה (וחטף מאסר על תנאי); קיבלתי איומים קונקרטיים על חיי שאילצו אותי לברוח מישראל למספר שבועות עד שיעבור זעם; כאפילוג, ארגון יד לבנים הגיש נגדי תביעת דיבה אזרחית וקובלנה פלילית - שתיהן נדחו על הסף, לאור חוות דעתה של פרקליטות המדינה שאין תובעים לשון הרע בשמו של מת, בוודאי לא בשמו של ציבור מתים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ