מולי ברוג
מולי ברוג
מולי ברוג
מולי ברוג

חללי המאבק המזוין להגשמת חזונה של הציונות והגנתה של מדינת ישראל נחשבים ל"קורבן על מזבח המולדת", הסמל האולטימטיבי של המוות הפטריוטי. משפחת השכול זכתה בשל כך להכרה ממלכתית ייחודית, ולמעמד מוסרי מועדף. ואולם, בניגוד לנוהג שרווח בארצות אירופה ובאחרות, בישראל לא הוקמה מעולם "אנדרטה לחייל האלמוני", כזאת שמהווה ביטוי סמלי לכבוד ולהכרה הממלכתיים שמעניקה האומה לכל מי שאיבד את חייו על הגנתה. מדוע? ידועים לפחות שני טעמים לכך. הראשון, בשל העמדה המוסרית ש"אין לנו חיילים אלמונים", כפי שגם שורר יהודה עמיחי וכתב משה שמיר. והשני, כך הסביר גדעון האוזנר, התובע הכללי במשפט אייכמן ולימים יו"ר מועצת "יד ושם", "מדינאי אורח מניח זר פרחים על קברו של החייל האלמוני, והוא עושה זאת (בישראל, מ"ב) באהל יזכור", ביד ושם, על קבר "אפר הקורבן האלמוני". כך מאז 1961 ועד היום. בשפת הסמלים הבינלאומית, אם כן, מדינת ישראל העניקה לנספים בשואה מעמד מיוחד כראשוני הקורבנות במלחמת העצמאות שלה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ