אבי שילון
אבי שילון
אבי שילון
אבי שילון

אם בנימין נתניהו ימשיך בתפקידו, הוא יחצה את סף 13 השנים שכיהן דוד בן־גוריון כראש הממשלה. אך הדמיון העיקרי, ובינתיים הפוטנציאלי, בין נתניהו לבן־גוריון טמון במקום אחר.

האירוניה ההיסטורית יכולה להיות, שדווקא שאיפתו הבלתי נלאית להתמיד בתפקידו תביא עליו את הקץ האומלל של בן־גוריון, שאיבד באחרית ימיו את היכולת לחוש את רצון הציבור, ונהפך — בלי שהבחין בכך בזמן — לעול על מפלגתו ועל המערכת הפוליטית כולה. ואמנם פורמלית בן־גוריון התפטר בפתאומיות, מרצונו, ב–1963, אך במובנים רבים ניתן לראות בכך גם הדחה. אם לאחר התפטרותו ב–53' הוא הדף מצעד מקוננים, בהם שר החינוך זלמן ארן, שלא התבייש לומר: ״אני מתחנן, אין בכוחו של העם האומלל לשאת זאת״, ב–63' הזדרזה מזכירות מפא"י לאשר את מינוי לוי אשכול כיורשו כבר למחרת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ