יאיר אסולין
יאיר אסולין

אולי האבסורד הגדול ביותר, הזועק, המביך במידה רבה, סביב הקריאות מצד אנשי ימין להחרים את הסרט "לאה צמל, עורכת דין", ועקב כך החלטת דירקטוריון מפעל הפיס להסיר, בעקבות הסרט, את התמיכה בפסטיבל "דוקאביב" וכו', הוא ההבנה — שאי אפשר לחמוק ממנה כשצופים בסרט, לעתים תוך התכווצות בכיסא לנוכח חלק מהדברים שצמל אומרת וכו' — שהסרט הזה, כמעט יותר מכל דבר אחר, בטח יותר מכל קיטש עבש ומהונדס היטב שנוצר באיזה משרד תעמולה כזה או אחר, הוא סרט תדמית אולטימטיבי למדינת ישראל. אם הייתי שר מהימין הישראלי, הייתי מסתובב אתו בכל מקום.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ