שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה-בן שחר

ביום חמישי האחרון ההפרדה המגדרית בקו 402 עלתה שלב. נור בר און סיפרה ל"הארץ" (אור קשתי, 9.7), כי הנהג איפשר ל–12 גברים לעלות, והשאיר את הנשים על הרציף. קראתי את הידיעה, וכמו בפוסט־טראומה, הזיכרון הנוראי של הנסיעה האחרונה בקו זה צף ועלה.

לפני כמה שנים חיכינו ליד בני ברק, בתי ואני, לאוטובוס 402. בתי ניצלה את ההזדמנות לשיעור אנתרופולוגיה קצר: "אמא, זה חסיד או ליטאי? והאשה שם, למה יש לה גם פאה וגם מטפחת?" זו היתה חוויה טובה של אמא ובת, חוקרת חרדים וילדה שסקרנותה לעולם לא תשבע. עד שהגיע האוטובוס היא כבר יכלה לסדר בתת־קבוצות את כל הממתינים בתור. ואז הגיע האוטובוס, ושום דבר לא הכין אותנו לחוויה הזוועתית שעברנו יחד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ