שני מנהיגים אמיצים

חיליק בר
חיליק בר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חיליק בר
חיליק בר

המאמר של ידידי עוזי ברעם — "עמיר, לא מאוחר לתקן" ("הארץ", 22.7) — עורר בי פליאה דווקא בגלל העובדה שהוא מכיר את עמיר פרץ טוב יותר ממני. וכך תיאר ברעם במאמרו את החיבור בין פרץ לאורלי לוי־אבקסיס: צעד בדרך לייסוד "מפלגת נישה חברתית בלא בשורה מדינית". האומנם?

ההנחה הזאת חסרת אחריות ושגויה פעמיים. ראשית, כאשר היא טוענת שהחיבור בין פרץ ללוי־אבקסיס יהפוך את העבודה למפלגת "נישה" חברתית. באיזו נישה מדובר בעצם? בתי החולים הקורסים עם המיטות במסדרונות זה נישה? הצפיפות בכיתות זה נישה? העוני והפערים החברתיים, הקשישים וניצולי השואה, כמיליון ילדים המצויים מתחת לקו העוני, יוקר המחיה והדיור — כל אלה הם נישה? גם האלימות והגזענות הפושות בכל מקום אינן נישה. ביטחון חברתי, הכולל את הזכות לחינוך, בריאות ודיור, והצבת האדם במרכז אינם נישה, הם החיים עצמם. הם הדברים שבעטיים תקרוס או תתחזק הרקמה האנושית החיה שממנה מורכבת מדינת ישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ