היכונו להכחדת הצמחים

עבד ל. עזב
עבד ל.עזב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עבד ל. עזב
עבד ל.עזב

בשירת החתונות הפלסטינית, הן של הנשים והן של הגברים, יש תיאורי טבע ואהבה נשגבים. התיאורים האלה כל כך יפים, עדינים ומרהיבים, שניתן ללמוד מהם על ההבנה העמוקה של הפלאח הפלסטיני הפשוט את הטבע סביבו. בשירה זו יש כמה סמלי יופי, בעיקר נשיים: סוסה ערבית אצילה, צביה, ענף רך של ריחן, עינב חבוי בצל גפן ועוד רבים מאוד. אבל עד כמה שהדבר יישמע מוזר, הסמל האולטימטיבי של היופי הנשי הוא הראם. ראם, רים בערבית, היא קודם כל נקבה, ויש הרבה נשים בחברה הערבית המודרנית שנושאות שם זה. הצעיר המאוהב, המיואש משום שאיננו מצליח לשלם את המוהר של משאת נפשו, אומר באחד משירי הפולקלור הפלסטיניים (גברים): "הו העלמה החטובה שעוטה צעיף היא כמו ראם בין הצביות שירדו למעיין לשתות. עשר לירות המוהר של הבהירה בת השנה [גיל הבגרות המינית של צביות, ע"ע], ולך הרווק נותר לצבוע את הפנים בשחור ולהיכנס לחובות"! עשר לירות פלסטיניות הן הון של ממש! זמר החתונות המהולל יוסף אבּו־לייל, בן כפר קרע, אומר באחד משיריו היפים ביותר שכותרתו "הו עלמה": "את המטיילת לך במעלה ההר, בצליל שירתך התאהבו החוגלות. וכשהראם הגיע למסיבה, שרו עמו הצביות שלנו". הראם היא כאן הכלה כמובן, שהתקבלה על ידי בנות השבט (הצביות) של חתנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ