אבו־יאיר צריך להפסיק לפחד מאבו־טייב

רונית מרזן
רונית מרזן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רונית מרזן
רונית מרזן

"אבו־יאיר, להסתה יש מחיר", כך בחר איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, לפתוח את הראיון שהעניק יממה לאחר הבחירות לאמצעי התקשורת הישראליים. מלבד החריזה הקליטה של המשפט, שלבטח ייזכר כאחד ממשפטי המפתח במערכת הבחירות של 2019, הרי שיש בו גם מסר תרבותי ופוליטי ישיר לבנימין נתניהו ולבנו הבכור יאיר.

בחברה ובתרבות הערבית, הזהות הקולקטיבית של המשפחה זוכה למקום של כבוד, ועומדת מעל הזהות הפרטית. ההורים מוותרים על השם הפרטי שלהם לטובת כינוי המורכב משמות העצם "אב" או "אם", ואלה מופיעים בסמיכות לשמו הפרטי של הבן הבכור. הבן הבכור נחשב ליד ימינו של האב, והוא נושא יחד עמו באחריות לביטחון האישי ולרווחה החברתית והכלכלית של בני המשפחה. כמו כן, הבן הבכור, כשאר הבנים והבנות, נדרש לכפוף עצמו להיררכיה הפטריארכלית, לכבד את האב ולציית לו ללא עוררין. בכינוי "אבו־יאיר" נראה כי עודה מבקש לרמוז לאב נתניהו, שבמערכת היחסים השוררת בינו לבין בנו בכורו אין כבוד ואין ציות — ועל כך הוא, בנימין נתניהו, משלם מחיר פוליטי יקר. עוד רומז עודה, כי בניגוד לחברה הערבית, שבה זהות הפרט נבלעת בתוך זהות המשפחה והאינטרס של הקולקטיב עומד מעל האינטרס של האינדיבידואל, במקרה של משפחת נתניהו המצב הפוך: האינטרסים האישיים של בנימין ויאיר נתניהו עומדים מעל האינטרסים של מפלגת הליכוד והרבה מעל האינטרסים של הקולקטיב הישראלי, הכולל בתוכו ערבים ויהודים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ