הפמיניסטיות שכחו מה זה להיות דתיות

עידית שפרן גיטלמן
עידית שפרן גיטלמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידית שפרן גיטלמן
עידית שפרן גיטלמן

בשבוע הבא יחול חג שמחת תורה, בו מסיימים את הקריאה המחזורית בספרי התורה ומתחילים מחזור קריאה חדש. בחלק מהקהילות עובר החג בשמחה כמצוותו, ואולם עבור דתיים רבים, המילה הראשונה שעולה בראש כשמזכירים את החג הקרב ובא היא "נפיצות". אמנם כל החגים לוחצים על כפתורים שונים בנפש האדם, אך שמחת תורה הוא ה-חג.

הסיבה לכך היא לא התפילה הארוכה, הארוחות הכבדות, משימות האירוח, הצורך להעסיק את הילדים ללא מסכים ואפילו לא המתח סביב הכתרת חתני התורה. כל אלה הם כאין וכאפס לעומת החשש מרצונן ההולך וגובר של נשים לקיים את השמחה ולקחת חלק של ממש בחגיגת התורה. אם בעבר הסתפקו מרבית הנשים בהצצה מעבר למחיצה ומחיאת כף מלווה במבט מזוגג למראה בני זוגן המרכיבים את ילדיהן על כתפיהם, הרי שהיום יותר ויותר נשים מבקשות לרקוד עם ספר התורה בידיהן, לעלות לתורה בעצמן או לקיים קריאת נשים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ