חיים רמון
חיים רמון
חיים רמון
חיים רמון

אורי משגב העליל עלי עלילה בזויה: "חיים רמון מגויס בכל מאודו למען נתניהו" ("הארץ, 10.10). הערת פתיחה: לפני שכתבתי את תגובתי שלהלן, עברתי חוויה לא קלה, כשבדקתי את הרשימות שפירסם משגב בשנה שחלפה בעיתון "הארץ" ובבלוג שלו.

משגב פרסם כ–140 מאמרים, 80 מהם (שמונים!) עסקו בבני משפחת נתניהו. משגב התמקד כמעט אך ורק בהתנהלותם האישית ובפרשיות המשפטיות שבהן מסובכים בני הזוג נתניהו. כ–20 מאמרים עסקו בשרה נתניהו, מהם 13 ב"פרשת המעונות". אפילו תסרוקתה של גברת נתניהו זכתה למאמר ("התסרוקת קודמת לנוהל", "הארץ", 6.8). ב–15 מאמרים השתלח משגב במערכת אכיפת החוק. רובם הוקדשו ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (כמו "מנדלבליט החליט להתגייס לטובת ביבי", "הארץ", 14.3.19). גם ראשי הפרקליטות לא חמקו מזעם כתיבתו הפרועה ("מנדלבליט, ניצן ובן ארי — שלטון הצחוק", "הארץ", 6.9.18). הסיבה לכך — הם לא עמדו בציפיות של משגב וטיפלו לטעמו ביד רכה מדי בבני הזוג נתניהו. אפילו עיתונו "הארץ" זכה לשני מאמרי גידופים מצד משגב, כשהיה נדמה לו, ש"הארץ" אינו חריף דיו במלחמתו בבנימין נתניהו. לכן, אינני מתפלא על כך שכאשר חרגתי ממקהלת השנאה, "כיבד" אותי משגב במאמר שטנה מלא שקרים, סילופים וחצאי אמיתות ואף זיכה אותי בחוות דעת פסוודו־פסיכיאטרית ופסק שנטרפה עלי דעתי. אסתכן ואגיב בפשטות: משגב לוקה באובססיה, ומוכה בסנוורי שנאה שמעבירה אותו על דעתו ומחבלת במילוי חובתו העיתונאית. הוא נחשף כמוכה במחלה, שראוי לקרוא לה על שמו "תסמונת משגב". אבל למרבה הצער, מחלה זו איננה מחלה ייחודית למשגב. לו היתה מחלה זו נחלת מעטים בלבד, לא הייתי עוסק בה ובו, אולם לצערי תסמונת משגב כמוה כמגיפה שחלקים רבים בחברה הישראלית חלו בה, והיא פשתה בעיקר בקרב האליטות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ