ישראל הראל
ישראל הראל
ישראל הראל
ישראל הראל

אווירת מחנק ומשבר לאומי עוטפת ישראלים רבים בתקופה האחרונה. פוליטיקאים, צייצנים, כלי תקשורת — וגם גופים במערכת האכיפה והמשפט באמצעות הדלפות מוכוונות פוליטית — מלבים את אש הפירוד וההקצנה. במקום לעסוק באיחוי השסעים, המפלגות העיקריות המתחרות על לב הציבור עוסקות בהרחבתם.

כשם שהמאמצים של יחיד לצאת ממבוי סתום מעניקים לו תקוות ואנרגיות, כך יכול להיות — מוכרח להיות — ביחס למדינה בשעת משבר. שהרי המצב האמיתי של ישראל טוב לאין שיעור מתחושות המשבר הסובייקטיביות. בחינה לעומק של מהות המתחים תגלה, שהם לגופו של אדם יותר מאשר לגופן של אידיאולוגיות. השנאה לבנימין נתניהו, אף שבפומבי אין מכנים אותו בוגד, אינה נופלת מהשנאה ליצחק רבין, ואולי אף עולה עליה. רוב קולות בוחרי כחול לבן, אלה שהעניקו לה ניצחון בבחירות, היו קולות של שנאה. בקרוב מאוד יתברר להם, ששנאה, גם אם מושאה תרם לא מעט להיווצרותה, אינה תוכנית לחילוץ המדינה מאווירת המבוי הסתום. הדרך המומלצת לצאת מחושך השנאה לאור הפיוס הלאומי — גם אם היא נתפשת כבלתי אפשרית על רקע הקוטביות הקיימת — היא ממשלת אחדות. ממשלת מיעוט רק תרחיב שסעים ותרבה שנאת חינם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ