יובל מנדלסון
יובל מנדלסון
יובל מנדלסון
יובל מנדלסון

אזוק בידי וברגלי, ישבתי בחדר העצורים בתחנת המשטרה בשדרות. תחת סנוורי הנאון, היה עלי לבקש רשות מהשוטר התורן כדי לדבר, כדי לקום, כדי להשתין. על סיגריה אין מה לדבר. בשל מה נפל בחלקי כבוד זה, עוד לא ידעתי. רק סמוך למועד החקירה יספרו לי כי כנגדי עומדים שני סעיפי אישום: סירוב להזדהות וסירוב לעיכוב, אבל תחלופנה עוד שלוש שעות ארוכות בטרם תחל החקירה. די זמן כדי למנות את הזכויות אשר נשללו ממני עד כה, ובהן הזכות לחיים וביטחון, הזכות לכבוד, חופש הדיבור, חופש התנועה והזכות להליך הוגן. די זמן כדי להרהר במגבלות הכוח ובשימוש בו באופן בלתי סביר ובלתי מידתי. אני מצוי בפרטים אלו מתוקף היותי מורה לאזרחות, והנה, שלא בטובתי, נהפכתי למושא השיעור הבא שאעביר לתלמידי. בסך הכל יצאתי בזול. השוטרים לא עיקמו את ידי כפי שעשו לאסף, הקלידן בלהקתי, לא ירו בי באקדח טייזר כפי שעשו לנדב המתופף ולא נגרמו לי חבלות כפי שנגרמו לוולאד, אוהד צעיר ונלהב של שירי.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ