עם הקפה והסמארטפון

רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה-בן שחר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה-בן שחר

החייל בעמדה נראה רגוע, למרות הדריכות בגזרה לאחר הפיגוע שהתרחש שם כמה ימים קודם. הוא נשען על הבטונדה — אייס־קפה ביד אחת, סמארטפון בשנייה — ונהנה מהחיים. השכפ"ץ והקסדה היוו תזכורת כלשהי לתפקידו בשטח, אבל הוא לא נתן להם להפריע לו. הוא גלל בנחת את הפיד, ונהנה מכל לגימה.

שוטרי התנועה בניידת היו באותה תנוחה בדיוק. כמה דקות קודם לכן עקף אותי מישהו במהירות של 150 קמ"ש לפחות. מכיוון שחונכתי לא לקלל, אמרתי את הקללה/תפילה השגורה בפי: "הלוואי שהמשטרה תתפוס אותך ותקבל את העונש שמגיע לך". וכמו התקבלה תפילתי מאליה — בצומת הבא ראיתי ניידת של משטרת התנועה. אבל השוטרים שישבו בתוכה לא היו פנויים לתפוס את הנהג הסורר. הם היו עסוקים מדי: כוס קפה (הפעם קפה חם) ביד אחת, סמארטפון בשנייה. האטתי כדי לוודא שכך אכן הדבר, וראיתי שוטר אחד מראה לרעהו תמונה. הם לא נתנו לעבריין התנועה להפריע להם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ