הכישלון בפיז"ה: האחריות שלנו

עבד ל. עזב
עבד ל.עזב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עבד ל. עזב
עבד ל.עזב

אני אוהב את השפה הערבית, את שפת אמי, מאוד מאוד. אני אוהב את השירה הערבית הקלאסית מאוד מאוד. מי שביקר אצלי בבית יכול להעיד שעל קירות הסלון תלויות תמונות של נשים וגברים רבים, רובם המכריע מוזיקאים וזמרים, אבל לא רק הם. ליד תמונתו של כל אמן, מנהיג או פרופסור לכימיה, תלוי טקסט המייצג את אחת העבודות האהובות עלי מפרי יצירתו. רק יצירה אחת מופיעה בלי תמונה של יוצרה, כי אין תמונה כזאת. היצירה היא שיר מאת המשורר הערבי אל־שנפרא, מהתקופה הטרום־איסלאמית, קרי לפני כ–1,500 שנים לערך. אף שנרדף מפני רבים מאוד, כולל בני שבטו, וחי חיים פראיים שבסופם נרצח, הוא משורר ענק, והוא הוריש לנו את אחת מיצירות המופת של השירה הערבית. לשיר הנחשב ליפה ביותר יש חריזה המסתיימת באות ל', ולכן הוא נקרא "לאמיית־אלערבּ", חרוז הל' של הערבים. שירו זה של אל־שנפרא הוא שתלוי אצלנו בסלון, והוא בשבילי תעודת הזהות שלי: אני ערבי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ