זה לא פמיניזם, זאת סתם אצבע בעין

איריס לעאל
איריס לעאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איריס לעאל
איריס לעאל

איפה היו מחיאות הכפיים של הנשים, אתם שואלים, איפה היו צהלות השמחה והקולולו של הפמיניסטיות המזרחיות כשהודיע שר המשפטים אמיר אוחנה על כוונתו למנות את אורלי בן ארי־גינזברג לממלאת מקום פרקליט המדינה? ובכן, הן קצת נתקעו בגרון.

במאבק הילדותי שמנהלים זה נגד זה אוחנה והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, נטרפות הקטגוריות המוכרות, ואף אחד לא יכול או לא צריך לשבת בנוחיות בתוך הדוגמות הישנות שלו. יש משהו מאוד משונה בהפיכת הימין למהפכן בעיני עצמו ובגישתו הריאקציונרית של השמאל למערכת המשפט. אם בחירתו של אוחנה היתה נובעת מהשאיפה לפתוח ולרענן מערכת מסוגרת ומאובנת — שבעיניה בחירה באשה לא צייתנית ועם פה לא־עלינו תהיה תמיד "חריגה קיצונית ממתחם הסבירות" — אי אפשר היה שלא לחוש כלפיה אהדה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ