אני נכנסת לבידוד מרצון, ולא בגלל הקורונה

אחרי מחשבה ארוכה ובחינה מעמיקה של כל הפרמטרים החלטתי: אני מכניסה את עצמי לבידוד, מרצון. לא כזה של "שבועיים עם יציאה לסיבוב סביב הבלוק לעת ערב", אלא משהו הרמטי יותר, בסיסי, תנ"כי כמעט — בסגנון תיבת נוח. לא יוצאים עד שתנחת יונת שלום או יונית, עם בשורה פותחת, כי כלו המים.

בפועל אני משתייכת לקבוצת הייחוס המכונה "אוכלוסייה בסיכון למוות". אני נושאת עמי מחלה שנדמה כי כבר אין סיכוי להירפא ממנה, ותוך כדי החיים אתה, שאריות המערכת החיסונית שלי נותרו פזורות על רצפת חדרי הטיפולים הביולוגיים וגם כמה כימותרפיים, במסלול שבין בית החולים איכילוב לקופת החולים.