עד הקורונה בכלל לא הרגשתי זקנה

עמיה ליבליך
עמיה ליבליך
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמיה ליבליך
עמיה ליבליך

מעולם לא חשבתי, לא הרגשתי, שאני זקנה. עד שבאה מגפת הקורונה.

נכון, אני בת 80 ואין זה סוד. בגלל הקורונה אפילו ביטלו מעין התכנסות יום הולדת, שנועדה להיות במועדון "צוותא" בשבוע שעבר. אבל אינני רואה בעצמי זקנה, קשישה, אזרחית ותיקה, או כל כינוי אחר. אני עמיה, אשה בת 80. 

הסטיגמה שאני חשה מודבקת אלי ואל חברי בימים אלו — מתוך כוונות טובות, אני משערת, אך היא איננה נעימה כלל. כל סטיגמה או סטריאוטיפ פוגעים ומזיקים, שכן הם רומזים על הבדל, על שונות, על היותך יוצא מהכלל, ולרוב יש במפרט שמאפיין אותם לא מעט אפיונים שליליים. אפילו "הילד המחונן" איננו כותרת מיטיבה. בכלל, תכופות אני מתנגדת לכותרות מבחינות, כולל אלו שפסיכיאטרים נוקטים בעט קלה. ומי אוהב שיצביעו עליו? כמעט כל סטיגמה מערבת פיחות במעמדו של מושאה. הסכנה הגדולה היא בהפנמת הסטיגמה — שאתחיל לראות בעצמי זקנה חסרת ישע, הסגורה בביתה וזקוקה להגנה. עם המלים הזהות משתנה, וזה יכול להיות נזק בלתי הפיך — עוד נזק של מגפת הקורונה. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ