זוזו קשישים, פנו את הדרך — ואל תשכחו להשאיר צוואה

שלי ברנר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלי ברנר

אחת הבשורות היותר מרתקות ואכזריות, יש לומר בקול רם וברור, שמביא אתו מר קוביד, היא המסקנה הכנראה בלתי נמנעת, שהאנושות כולה עומדת על סִפה של "הפיכה" תודעתית שמערערת את תפישת הגיל שלנו, בני ה–60 ומעלה.

אני מרגישה מרומה. התשוקה האינטרסנטית שטופת הבוטוקס של העידן האחרון לתוחלת חיים מקסימלית, האובססיה של הניסיון הסיזיפי של כולנו לא למות ולהישאר צעירים לנצח, משאילים בשר מהתחת ללחי, רתמה אותנו למסחור הנלוז כמו עבדים פוסט־מודרניים השבויים באתוס הניו־אייג'י. הפסאודו־תשוקה הזאת התחלפה כעת בחרדה קיומית. בעצב עמוק. הנה בא מר קוביד ומבקש להצליף בנו גם בלחי השנייה, זו שעדיין לא מנותחת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ