הילה טוב
הילה טוב

יש משהו רך ואינטימי במחשבה שמדינה שלמה דואגת לסבתא ולסבא של הילדים שלי. שר הביטחון, ראש הממשלה, השר לביטחון פנים, כולם מדברים עליהם, ערב ערב, בטלוויזיה. הדאגה לאנשים בכלל, ולכאלו שנמצאים בקבוצות סיכון כלשהן, היא עמדה מוסרית ומבחן ערכי של כל חברה. האחריות הציבורית לגורלן ולגורלם של אנשים היא בסיס ויסוד של שותפות אזרחית, אבל היא עלולה להיות גם חרב פיפיות, במיוחד כשהיא מתהווה מתוך צורך אקוטי של כאן ועכשיו ולא כהוויה תרבותית ערכית. אז היא מסוכנת לחוסן החברתי, המוסרי ואפילו זה הכלכלי. הרוך הופך להתנשאות והאינטימיות ליוהרה נטולת תבונה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ