שירה מייקין - צרובה
שירה מייקין

כל בוקר מאז נכנסנו לסחרחרת הקורונה אני מודה ומברכת את עצמי על שלא הבאתי ילדים לעולם. מספיק לראות (בזום) את העיניים הטרוטות של חברות שנאלצו לפתח בחודש החולף מיומנויות מולטיטסקינג ברמה אולימפית, וללהטט בין העסקת ילדים משועממים, לעבודה במגבלות החדשות, לדאגה למשק הבית, וגם לנסות לדחוף בתוך כל זה רגע לעצמן ולישון יותר מחמש שעות רצוף בלילה. בכל יום בשנה אני לא מקנאה באתגר שהן לקחו על עצמן, ובימים אלו על אחת כמה וכמה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ