גבורתו של האדם הבודד

לנה רוסובסקי - צרובה
לנה רוסובסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לנה רוסובסקי - צרובה
לנה רוסובסקי

השנה לא אצא לצעוד ב-9 במאי. לא אקנה פרחים ואחלק אותם לקשישות וקשישים עטורי מדליות, וטרנים של מלחמת העולם השנייה, לא אזיע תחת השמש החמה, לא אעמוד על המדרכה ואספר לעוברים ושבים מי הם האנשים שהולכים, שרים ודומעים. דווקא השנה, בה מציינים 75 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית.

אני עושה זאת כל שנה כבר עשרות שנים כי ההיסטוריה שלי ושל המשפחה שלי, כמו של כל מי שהגיעה לכאן מברית המועצות, כרוכה באותה מלחמה ובניצחון בה. את המדליות של סבא שלי, אלכסנדר, הבאנו אתנו לארץ, אבל הוא תמיד היה אומר - "נשארתי בחיים, זו המדליה שלי". סבא שלי נלחם במשך 4 שנים בחיל התותחנים של הצבא האדום, לחם גם בסטלינגרד והגיע עד אוסטריה. כל שנה ב-9 במאי אנחנו מברכים אחד את השני במשפחה ובין חברים במילים "חג ניצחון שמח!". חגיגות הניצחון על גרמניה הנאצית היוו אומנם כלי תעמולה בידי המשטר הקומוניסטי, אך עבורנו מדובר בחג אישי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ