אברהם בורג
אברהם בורג

כבר הרבה זמן לא חייכתי. מן מציאות שכזאת: בין סגר לאבטלה, בין מחלה לבידוד החיוך נמחק. עד מוצאי שבת האחרונה. חיוך גדול נמתח בין שני קצוות המסכה שלי. המון אנשים, יהודים וערבים, אנשי עבר וצעירי העתיד, גדשו את הכיכר.

אל מול המציאות הקטלנית, הייאוש, הירי חסר הפשר, השוטרים הרצחניים, רפוסי כחול לבן, גלוחי השפם וממשלת הספחת, התייצבו אלפים אחרים. יהודים וערבים המסרבים להיות אויבים, כובשים, הורגים או מיואשים. הקהל היה מעורבב, בליל בריא של עברית וערבית, נשים וגברים, נושאי שלטים וילדים על הכתפיים. היו שעשו את השבת במיוחד בתל אביב, אחרים באו ברגל מקצה העיר, כולם הקפידו על ריחוק חברתי ועל קירבה אנושית. ביטוי כמעט מושלם של "שבת שלום". דגלים לאומיים של ישראל ופלסטין התבדרו בבריזה הקלה, מקיימים בסמליות שני דגלים לשני עמים. רגע של נחת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ