צייצתי משהו על פתח תקווה. ואז החלו הטלפונים

זהבה גלאון
זהבה גלאון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
זהבה גלאון
זהבה גלאון

"לכל מי ששואלים איך זה מרגיש לקום בבוקר ולגלות שהגעתי ל–100,000 עוקבים בטוויטר אני יכולה לספר, שזה היה כיף עד שפתחתי את החלון ונזכרתי שאני עדיין גרה בפתח תקווה". צייצתי את זה ביום שלישי. דאחקה לא מזיקה, חשבתי. ואז החלו הטלפונים.

הטלפון הראשון היה מעיתונאי במקומון פתח־תקוואי. הציוץ שלי, על כל 158 תוויו, הובא לידיעת ראש העיר, רמי גרינברג, שנפגע עמוקות ושלח הודעה לתקשורת. פתח תקווה, מתברר, נותרה "אם המושבות", אך היא גם "הופכת למטרופולין הגדול והמשמעותי בכל הפרמטרים", ו"מי שעדיין סובל, שיבדוק מה מעיק על חייו באמת". הזלתי דמעה, התבוננתי פנימה, אל המועקה הסודית שאיתר בי גרינברג, והתכוננתי להמשיך בחיי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ