עמדתי על גשר השלום וחיכיתי לקללות. מודה שהופתעתי

מיכאל  ספרד - צרובה
מיכאל ספרד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל  ספרד - צרובה
מיכאל ספרד

אין לי מושג כיצד תסתיים מחאת בלפור/צ'ארלס קלור/קיסריה/ גשרי ישראל. קשה שלא להתפעם מהאנרגיה יוצאת הדופן שהופיעה כמו כישוף וסחפה את הארץ. אבל מה לעשות, אני מהחארות האלה שתמיד חושד בהכל. הייתי שם של 2011, וגם אז חשדתי והתברר שבצדק. הלוואי שהפעם אני טועה. החשד המנקר הוא שהקסם הוא דו־כיווני, שאנרגיית בלפור יודעת לא רק להופיע ולהציף את כולם ואת הכל בפתאומיות, אלא גם להיות הודיני ולהיעלם ברגע: כשהקיץ יסתיים, כשהמועדונים ייפתחו או סתם כשההפגנות כבר לא יהיו הדבר המרגש והחדש שהן היום. אולי זה הטשטוש הפוליטי, אולי זה היעדרו של מסלול ברור להמרת האנרגיה והזעם למהלך פוליטי, ואולי, בעצם כנראה, הבעיה היא בכלל אצלי. כמי שלא רגיל להיות חלק מתנועת המונים, שכבר שנים המרחק בינו לבין המיינסטרים גדל בקצב מעריכי, הגילוי שאני תומך במה שנראה ומתנהג כרוב, יוצר דיסוננס.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות