דברים שלא רואים משוקן 21 — תגובה לאלוף בן

אילנה המרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילנה המרמן

"יַכְּכָה יְהוָה בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב". האם בך התקיימה הקללה הזאת, חלילה, אלוף בן, עורכו של העיתון שהיה למבצר האחד בישראל שעדיין נאחז בשפיות ובערכי ההומניזם, והנה גם בו נבקעים סדקים? מה לך "מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה", ומשבש את כל מה שקרה וקורה כאן בעשרות השנים האחרונות? קשישה אני ממך, וכשבא אנואר סאדאת לישראל לא הנפתי שלטים "בוגד חזור הביתה!", כשם שאתה רואה בדמיונך את עודה בשאראת ואבנר גבריהו מניפים (). שני אלה התבגרו לתוך מציאות אחרת, ומתוכה הם נאבקים עכשיו כלאחר ייאוש. אני הייתי מבוגרת דיי אז לשמוח עם השמחים בהסכם השלום עם מצרים, ואחר כך עם הצוהלים בהסכמי אוסלו. אפילו ידידי בעזה חגגו אותם בענפי זית (חמאס עוד לא שלט בהם אז: עלייתו היא תוצרת המדיניות של ישראל), ואפילו יכולנו לחגוג יחד בימים ההם, אני וחברי בעזה, שוחרי השלום שברחו מאז לכל קצווי תבל. והנה ימים רעים באו, והגידו לנו שגם אנחנו היינו כעיוורים מגודל התשוקה לשלום, ולא חזינו את המפלצת שתקום על חורבות ההסכמים המתעתעים האלה אחרי רצח רבין.

תגובות