ימי הזוהר של המוסר הכפול

בשבוע שעבר התריעו גורמי ביטחון כי אלימות הימין יצאה משליטה וכי שתיקת הדרג המדיני מתפרשת כגיבוי. הדברים יוחסו כמובן לשתיקה נוכח המחאות האלימות של הקבוצות המכונות "נוער הגבעות" בעקבות טיוח לטענתם של נסיבות מותו של אהוביה סנדק, שלפי הדיווחים נהרג בעת מרדף משטרתי לאחר שיידה אבנים לעבר פלסטינים.

שתיקתו של הדרג המדיני והקשר שיצרו ראש הממשלה והשר לביטחון פנים עם משפחתו של סנדק, אכן עשויים לתת רוח גבית ולהתפרש כהפניית עורף למשטרה. לא פחות מכך זועק המוסר הכפול, כאשר מסתבר שאבן הורגת רק כאשר היא מכוונת לעבר יהודים, וששום נער לא צריך למצוא את מותו בצורה כזו - אלא אם הוא ערבי ואז הריגתו היא צו אלוהי. אלא שקשה לבוא בטענות לציבור ולדרג המדיני, כאשר הצבא עצמו נוקט את אותו קו גזעני ומפלה ומשדר שפלסטיני חף מפשע מת זה אולי מצער ודורש חקירה, אבל אמות הספים רועדות רק כאשר פלסטיני נשאר בטעות בחיים.