גדעון, אל תמהר להספיד את התרבות

ביום הכי חם של השנה, כשכל נשיפה היתה "אוי" כלשונה המדויקת של יונה וולך, נסענו להופיע עם ההצגה "מהפכניות עד הבית" (כן, מסתבר שגם חלק מאנשי התיאטרון המציאו את עצמם מחדש בתקופת הקורונה, לא רק בתי הקפה וספסלי הטייק אוואי). 50 איש התקבצו באוויר הפתוח חמושים במסכות, צמאים לתרבות למרות האוויר המהביל.

הם גררו בעצמם כיסאות, ניגבו זיעה תוך כדי שהם גומעים את מילותינו בתשוקה וגעגוע. אחרי ההצגה ניהלנו שיחה עם הקהל שהביע את תודתו במילים "החזרתם לנו את השפיות", "נתתם לנו אוויר" ועוד מונחים מהעולם הקליני. כששאלנו מדוע קולם לא נשמע, מדוע הם לא זועקים את חסרון האומנות בחייהם, הם היו בעיקר מבולבלים. רובם אמרו שאי אפשר לפתוח את התיאטראות כי שם החשש להדבק גדול מאד, אף שכל המומחים לבריאות הציבור חשבו שאפשר לעשות זאת בביטחון גמור עם מסכות ומרווחים. חשבו, אבל מי שאל אותם.