הוא לא רצה לדרוס אותי, רק "להראות לי"

כמנהגי מדי יום שישי, הלכתי לקבלת השבת במתחם מחאות בלפור. לא אלפי משתתפים כמו במוצאי שבתות, כמה מאות. לפעמים אף פחות ממאתיים. קהל יותר מבוגר מזה של מוצ"ש, יותר ירושלמי. מתחילים בצהריים, ומסיימים - על פי הסכם - עד שתיים, למען לא תופרע שנ"צ השכנים.

שלא כמו במוצאי השבתות, הכביש הסמוך איננו חסום לחלוטין לכלי רכב, שמספרם בימי סגר ממילא קטן. המכוניות שחולפות על פני המפגינים לפעמים משתפות אותנו בדעתן עלינו. אלה שבעדנו צופרים את הצפירה הקצבית 'פם. פם. פם-פם-פם'. אלה שנגדנו מטילים את כל כובד ידם על הצופר, בזעקה רצופה וארוכה ועתירת דציבלים שנמשכת כשובל גם אחרי שכבר חלפו, מטביעה לאותם רגעים את דברי הנואמים מהבמה.