סגירת הגבולות היא כבר לא הבעיה

קשה לחשוב על מדינה בעולם שלא סגרה את גבולותיה ברמה זו או אחרת בשנה האחרונה. אין ספק שמדינות שהצליחו לדכא את תחלואת הקורונה לאורך זמן הן גם אלו שצמצמו את המעבר דרך שערי הגבול שלהן, והקפידו על בדיקות לפני הכניסה ובהגעה למדינה, וכן ייצרו כלי מדיניות שאפשרו אכיפת בידוד אפקטיבית של כל מי שהגיע למדינה.

מה שפחות מודגש, והכרחי להבנת הערך של הגבלות תנועה, הוא תחלואת הרקע במדינת היעד: אם תחלואת הרקע היא מינימלית, אז כל מקרה מיובא יכול לגרום להתפרצות משמעותית, ולכן מניעה כזו היא חיונית (באוסטרליה, למשל, בשבוע האחרון יובאו 59 מקרים של קורונה בעוד שלא היו כלל מקרים מקומיים). יש גם הגיון אפידמיולוגי בהגבלות כניסה נוקשות על רקע של תחלואה משמעותית, כל עוד בו זמנית נלקחים צעדים אפקטיביים כדי לדכא את התחלואה המקומית באמצעות סגירת כל הברזים הפתוחים, שהרי המטרה אחת היא - בלימת התחלואה המקומית.