אנחנו שנינו מאותה העיר

אילנה המרמן
אילנה המרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילנה המרמן
אילנה המרמן

לשנינו אותה קומה, בלורית אין לנו מזמן — שערי צבוע, שלו לבן. לא לחמנו יחד במלחמות, לא אהבנו את אותם האנשים, ואין לנו אותם זיכרונות. ובכל זאת אנחנו שנינו מאותה העיר. ואפילו כמעט פעמיים. תחילה היתה חיפה, והיום — ירושלים. כמעט — כי אני נולדתי בחיפה והוא לא. אני, בת להורים ילידי פולין, זכיתי לגדול בעיר הכרמל היפה ברווחה הולכת וגדלה. ואילו הוא, שהוריו והורֵי הוריו נולדו בה, נולד פליט חסר כל. כשברחה משפחתו מחיפה ב–1948 הייתי אני כבת ארבע וגרתי עם הורי בשכונת הדר בעיר. גם משפחתו גרה שם עד אז, אולי היינו שכנים. כשברחה משפחתו מהעיר המעורבת הנתונה במלחמה, שמעתי את היריות, ההפגזות והפיצוצים מהרחובות היורדים בתלילות מקצה הרחוב שלנו.

תגובות