מינון מגל עד גליה עוז: הקרב על הירושה

רמי לבני
רמי לבני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רמי לבני
רמי לבני

יש משהו משותף לכל התופעות הבאות: ההכפשות של עיתונאים ימנים, כמו אראל סג"ל וינון מגל, שמדברות על "מונוליטיות" של התקשורת ה"שמאלנית"; ההתקפות של בעלי במה תקשורתית פופוליסטים ושמרנים, כוגלית דיסטל־אטבריאן, על "ההגמוניה הליברלית" של האקדמיה ובית המשפט העליון; ספירת אשכנזים ברשימות מפלגות ומוסדות תרבות על ידי מקדמי פוליטיקת הזהויות המזרחית; הפקעת עוז מהמציאות המורכבת על ידי חלק מהפמיניסטיות, והפיכתה לסמל כמעט תנ"כי של כל החטאים והטומאות, עד כדי קריאה להתנער מיצירות של "גברים לבנים פריווילגיים" בכלל; והפיכת המקרה של עוז, או של ואחרים, על ידי סופרים ומשוררים צעירים (יחסית), כמו מתן חרמוני ודורי מנור, לכתב אישום אמנותי ומוסרי נגד דור המדינה "הצבוע והמתייפייף" בסיפורת ובשירה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ