מהלך פרשני מקומם

הוצאת מקרה הלכתי מהקשרו כדי להצדיק עוולות מוסריות היא רטוריקה מסוכנת

אבי נוב
יס-דויטש, הרב אריק אשרמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי נוב
יס-דויטש, הרב אריק אשרמן

לאחרונה פורסמו בכלי התקשורת דיונים הלכתיים בעניין פגיעה באזרחים בעת לחימה. פרסומם הראשון עלה ב"מכתב הרבנים", שיועד לראש הממשלה תחת הכותרת "חיינו קודמים" (7.9), ולאחר מכן הם עלו בדבריו של הרב יובל שרלו בעיתון זה ("משמעות הפקודה הבלתי חוקית", 12.9). בדבריו מיתן הרב שרלו את המסר הנורא שעלה מהדברים שעליהם חתם במכתב הרבנים, הקובע שיש ללחום באויב אף אם ייהרגו בהתקפה אזרחים, ואינו נזהר מלהבחין בין "הבא להורגך" לבין החפים מפשע שבקרבם הוא יושב.

צדק שרלו בקובעו כי אסור להרוג אנשים המצויים מחוץ למעגל הלחימה. עם זאת, גם בניסוח המעודן יותר, שרלו מבצע מהלך פרשני מקומם ובעייתי. שרלו משתמש בדבריו של רבי עקיבא על שניים ההולכים במדבר, ובידי האחד מימייה שיש בה מים כדי להציל אדם אחד בלבד, כהצדקה לפגיעה אקטיווית באחר. זאת אף על פי שהמציאות שבה דן רבי עקיבא, לא רק שאינה מתירה פעולה אקטיווית כלשהי, אלא מאפשרת בסך הכל הימנעות מפעולה שסופה מוות לשני ההולכים במדבר. דבריו אינם מתירים אפילו פגיעה פסיווית באחר.

מדור הזירה

הוצאת מקרה הלכתי מהקשרו כדי להצדיק עוולות מוסריות היא רטוריקה מסוכנת, וכדרך הרטוריקה מתכחשת לדברים מפורשים במסורת היהודית, הנוקטים קול הומני ושוויוני. בעניין הפגיעה באחר שלא חטא על מנת להציל את חייך, נר לרגלינו הם דבריו המפורשים של האמורא רבא: פעם פנה אליו אדם בשאלה קשה, האם להיענות לדרישת שלטונות הכפר להרוג את חברו, שאם לא כן יוצא הוא עצמו להורג. רבא השיב: "מאי חזית דדמא דידך סומקא טפי" (מה ראית שדמך שלך אדום יותר? יומא פב ע"ב). כלומר, דמך אינו עדיף על דמו של חברך.

טוב עשה הרב שרלו כשנמנע מלחזור על הביטוי הבא להורגך השכם להורגו בהקשר האומלל שהשתמשו בו כותבי מכתב הרבנים. דברים אלו אינם נוגעים לאזרחים המצויים בקרבתו של המפגע ועניינם אך ורק המפגע עצמו.

היתר זה הוא היתר מותנה. ראשית, בכך שידוע לך מפורשות שהאדם שמולך אכן "קם להורגך"; ושנית, בכך שברור לך שלא ניתן לנטרל את האיום בכל צורה אחרת. התנא רבי יונתן בן שאול מעביר את המסר הזה בבירור, בקובעו: "יכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל - נהרג עליו". כלומר, מי שבניסיונו למנוע מאדם לרצוח נפש הורג אותו, אף שיכול היה למנוע אותו מלהרוג בכך שהיה פוצע אותו בלבד, נענש ומתחייב בנפשו כמו רוצח.

מדברי חז"ל עולה איפוא שלא רק שאין היתר להרוג אזרחים המצויים בסביבתו של "הקם להורגך", אלא שאפילו הריגת המתעתד לרצוח עצמו מותנית בכך שאין ביכולתך לעצור אותו בשום אופן אחר.

אך קלונו הגדול של מכתב הרבנים, ובנקודה זו נראה שגם הרב שרלו לא תיקן את המעוות, הוא בכך שאינו מבחין בין המקרים השונים של פגיעה באזרחים. דבריו מאפשרים לקורא להבין כי במצב של לחימה באויב מותר לפגוע באזרחים ללא גבול. הוא אינו מנסה לרדת לעומקה של סוגיה ולהגדיר את הסיטואציה הספציפית שבה חייל חשוף לניסיון פגיעה ישיר בו. מקרה זה הוא המקרה היחיד שבו הכלל הבא להורגך השכם להורגו מתנגש עם הרתיעה מפגיעה במי שדמו אסור לך.

הדבר אינו מתיר לפגוע בטרוריסט כאשר איננו "רודף", דהיינו, כאשר אינו מסכן חיים בפועל ממש. ודאי שאינו מתיר להיכנס מלכתחילה למצב שבו יש אילוץ להרוג את החפים מפשע הסובבים את הרודף.

אין ספק שהחייל העומד לפני מחבל המסתתר בקרב חפים מפשע במקום הומה אדם, עומד לפני דילמה נוראית. אך עמדת הרב שרלו, ובוודאי מכתב הרבנים, מדרדרת אותנו במדרון חלקלק של השחתת צלם האנוש שלנו. הרב שרלו סבור שאנו עומדים לפני סכנה קיומית, שבה אנו "מתאבדים לדעת" כאומה. עם כל הצער הנורא על אובדנה של כל נפש, לא הטרור מעמיד לפנינו סכנה קיומית, אלא העדר השלום. מוטב שנשקיע את מאמצינו בחיפוש אחר דו קיום שימנע מאתנו את הדילמות הבלתי אפשריות הללו.

הרב נוביס-דויטש הוא רכז בית המדרש לזכויות האדם של "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם". הרב אשרמן הוא מנכ"ל עמותת "שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ