בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחסום לפני הרשע האיסלאמי

המערב חייב לתמוך בנשיא אוזבקיסטאן במאבקו נגד הקיצונים האיסלאמים

תגובות

המאורעות האחרונים באוזבקיסטאן, שגבו מאות הרוגים, אינם מאבק על זכויות אדם כפי שארגונים וממשלות במערב תפשו אותם. זה לא היה עימות בין "רעים" (קרי הממשל) ל"טובים", שוחרי זכויות אדם ומנהיגי תנועות פוליטיות מדוכאות. זאת היתה מרידה של תנועה פונדמנטליסטית קיצונית, שמאחזת עיניים ומציגה עצמה כארגון פוליטי תמים כדי לזכות באהדת המערב. נשיא אוזבקיסטאן, איסלאם קרימוב, נלחם נגד "חיזב אל תחריר", שהיא קבוצת טרור לכל דבר.

בסיורי באוזבקיסטאן ובפגישותי עם מנהיגיה ועם ראשי הצבא ושירותי הביטחון שלה למדתי מקרוב על אופיו האמיתי של הארגון. "חיזב אל תחריר" נוסד במזרח ירושלים לפני יותר מחמישים שנים בידי פעילים של תנועת האחים המוסלמים. תחת המשטר הסובייטי, שדיכא אותם ביד רמה, הם אימצו שיטות מרקסיסטיות לנינסטיות וטרוצקיסטיות, שנועדו להרוס את השלטון המרכזי, להשתלט על מוסדות המדינה ולהחליפם במבנה של חליפות מוסלמית.

מאז התמוטטות ברית המועצות וקריסת הקומוניזם חש הארגון שנקרתה בדרכו הזדמנות היסטורית להגשמת היעדים האלה. מבחינה זאת הוא אינו שונה מכל תנועה אחרת שמצדדת בעקרונות הג'יהאד העולמי, כפי שמעצבים אותה אוסאמה בן לאדן ותומכיו. בשנים האחרונות "חיזב אל תחריר" היה אחראי לכמה פיגועי טרור נגד מטרות של השלטון בבירה טשקנט וכן נגד שגרירויות ארצות הברית וישראל. למרבה המזל, הניסיון לבצע פיגוע נגד שגרירות ישראל לפני כשנה הסתיים במספר קטן של נפגעים (המתאבד ושני מאבטחים מקומיים), ולפני כמה שבועות הצליחו מאבטחים ישראלים לסכל ניסיון נוסף לפיגוע.

מדינות המערב, ובעיקר המדינות האירופיות, תובעות מהנשיא קרימוב כי המאבק בארגון רדיקלי שאינו בוחל בשיטות פעולה רצחניות יתנהל בכסיות משי. הן קוראות לנשיא קרימוב לשמור על זכויות אדם, לכבד את עקרונות חופש הבעת הדעה ולהימנע מפעולה נגד ארגוני האופוזיציה. אלא שנאיווי לחשוב שמה שמתרחש באוזבקיסטאן הוא מאבק לחופש דעה או להתארגנות פוליטית. זוהי מלחמה של ממש. "חיזב אל תחריר" בחר באוזבקיסטאן כשדה ניסוי להגשמת יעדיו. אם יצליח להשתלט עליה תיסלל דרכו להשתלטות על כל מרכז אסיה.

את מה שעלול להתרחש באוזבקיסטאן ראינו כבר אצל שתי שכנותיה: אפגניסטאן ואיראן. בשם הדרישה לשפר את מצב זכויות האדם עירער ממשלו של הנשיא ג'ימי קרטר בסוף שנות השבעים את שלטונו של השאה באיראן. כתוצאה מכך, ובעזרת המחסה שמצאו במערב, בעיקר בצרפת, הצליחו האיאתוללה חומייני ועוזריו לתפוס את השלטון בטהרן. השאר הוא היסטוריה שנמשכת יותר מרבע מאה, בלי שייראה שינוי באופק.

בשם המאבק בכיבוש הסובייטי סייע המערב בשנות השמונים למוג'אהידין המוסלמים. כשהשתלטו המוג'אהידין על קאבול הם פנו נגד מיטיבם מהמערב, התקוטטו ביניהם, עד שנסללה הדרך להשתלטות תנועת הטליבאן הרדיקלית. הטליבאן איפשר לבן לאדן להפוך את אפגניסטאן ל"קאעדה", בסיס יציאה לפיגועי טרור בעולם כולו. רק לאחר 11 בספטמבר 2001 הבינה ארצות הברית בדרך הקשה את המהות האמיתית של הטליבאן וסילקה אותו מהשלטון באפגניסטאן. אבל האיום נותר על כנו. אמנם הטליבאן סולק מהשלטון, אבל הוא עדיין פעיל ברחבי אפגניסטאן ושולח שלוחות למדינות השכנות, לרבות אוזבקיסטאן.

תחושת הדז'ה-וו מתחזקת כשרואים שמנהיגי "חיזב אל תחריר" מוצאים מחסה ומקלט מדיני בלונדון ופאריס ופועלים מבסיסים אלה בגלוי. הם נעזרים בפעילים פקיסטאנים, ונתיב הכסף שלהם זהה לנתיבי הברחת הסמים, שמתחילים בעמק פרגנה (שנמצא במשולש הגבולות אוזבקיסטאן, טג'יקיסטאן וקזחסטאן).

לאחר מה שהתרחש באיראן ובאפגניסטאן, המערב וכן מעצבי מדיניות החוץ והמודיעין בישראל חייבים להבין, לפני שיהיה מאוחר מדי, כי אוזבקיסטאן היא אולי המחסום האחרון לפני התפשטות שלטון הרשע והטרור. קרימוב לא נלחם רק על שלטונו. הוא מנהל קרב מאסף נגד ניסיונו של האיסלאם הפונדמנטליסטי, שרואה בחרב את חזות הכל, לחדור ממרכז אסיה אל ערבות רוסיה וממנה לשאר אירופה.

הכותב שירת בקהילת המודיעין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו