אולמרט במצוקה ראייתית. השופט צריך לחתוך עניינים

איתי רום
איתי רום
בנימין ושרה נתניהו בבית משפט השלום בתל אביב
איתי רום
איתי רום

בנימין נתניהו אוהב לאיים בהליכים משפטיים. כולנו ממתינים עדיין לתביעה שהבטיח להגיש נגד בני גנץ ובוגי יעלון בגין שקריהם לכאורה בעניין הצוללות, או לתביעה על סיפורו של אלדד יניב אודות דולרים ששלף לכאורה מהגרביים. במקרים מעטים נתניהו אכן הגיש תביעות, אולם משך אותן בשלב זה או אחר. מתי הוא בכל זאת הולך "עד הסוף"? כשברור שהצדק לצידו וקל להוכחה: כך כשהביס בבית המשפט את העיתונאי יגאל סרנה, וכך – מסתמן – במקרה העכשווי של התביעה אותה הגיש עם רעייתו ובנו נגד אהוד אולמרט.

כתב ההגנה של אולמרט הוא מסמך ססגוני, מעניין לקריאה ואף מבדר לפרקים (ציטוט משעשע במיוחד: "הפרסום לא נעשה בכוונה לפגוע בתובעים, גורלה של מדינת ישראל היה לנגד עיניו ולא הרצון לפגוע באדם זה או אחר") – אולם דבר אחד אין בו: ביסוס כלשהו לטענותיו כי נתניהו, רעייתו ובנו סובלים מ"מחלת נפש". לא במקרה המליץ לו השופט לוותר על טענת "אמת דיברתי". הבעיה היא שבמקביל הוא המליץ לדבוק בטענה האבסורדית שהיתה כאן "הבעת דעה" – משל עסקינן בוויכוח אינטלקטואלי על משנתו הכלכלית של נתניהו או תפישתו את עתיד הציונות. במקום זאת, היה על השופט להבהיר את המובן מאליו: אם יש בידי אולמרט ראיות לקיומן של "מחלות נפש" - אסמכתא רפואית, משהו – יתכבד ויציגן. אם לא – יתכבד ויפצה את בני משפחת נתניהו על הפצת דיבתם.

לרוע המזל, תביעות לשון הרע בישראל מתנהלות אחרת. סכסוכים פשוטים מאוד להכרעה נמרחים עד אין קץ ללא הצדקה, תוך שבתי המשפט מאפשרים לשקרנים לבזבז את זמנם בטענות משפטיות מתחכמות. קחו למשל תביעה שהגיש רון חולדאי נגד מירי רגב, לאחר שזו טענה כי הוא מונע מיהודים להניח תפילין במרחב הציבורי. הדברים ברורים: רגב שיקרה, ואין שום בעיה להניח תפילין איפה שרוצים בתל-אביב. אבל התיק מתנהל כבר קרוב לשנתיים בבית המשפט, כל צד מגיש תצהירים מלומדים של עשרות עמודים – ובמקום להכריע בית המשפט רק דוחק בצדדים להתפשר.

מדברים רבות ובצדק על התופעה המכוערת של תביעות השתקה – גורמים בעלי כוח וממון שמגישים תביעות דיבה שבעליל אין להן בסיס. אבל בצד השני נמצאות תביעות שבעליל יש להן בסיס. בשני המקרים כאחד, בתי המשפט מאפשרים לנצל את ההליכים המשפטיים לרעה במקום "לחתוך" עניינים. לא כל מחלוקת ראויה לבירור מייגע של שנים – לפעמים הדברים פשוטים יותר, כמו במקרה של אולמרט ונתניהו.

המצוקה הראייתית של אולמרט עולה בבירור מכתב ההגנה. הוא טוען שם ש"ידוע" לו ששרה נתניהו עברה טיפולים נפשיים במוסדות שונים – אולם לגבי ביבי ויאיר הוא נאלץ להסתפק באמירה כי "יש אפשרות סבירה לכך שגם הם לוקים בנפשם". אין לו בעיה לטעון באותו מסמך גם שאמר אמת – וגם שבסך הכל הביע "דעה" ולא קבע "עובדה מוצקה". אם התביעה לא תוסר, נכתב שם עוד, יידרש כל אחד מבני משפחת נתניהו לחשוף את כל הטיפולים הנפשיים שעבר ואף להעמיד את עצמו לבדיקה אצל פסיכיאטר שאותו יבחר לא אחר מאולמרט.

גם כאן נדרשת הבהרה שיפוטית חדה: ללשון המאיימת הזו אין מקום. נתניהו ומשפחתו אינם אמורים "להתפשט" בפני יריבם כדי להוכיח שאין להם אחות. חובת ההוכחה מוטלת על אולמרט. קשה לו לעמוד בנטל? שישלם.

תגובות