האמהרים נגד התיגרינים

מה מסתתר מאחורי המאבק על פניה של הדמוקרטיה הצעירה באתיופיה

חגי ארליך
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי ארליך

עלילותיה של הדמוקרטיה באתיופיה עלו בחודשים האחרונים על סדר יומה של התקשורת ודעת הקהל בעולם. מאמרי מערכת ב"אקונומיסט" וב"ניו יורק טיימס" יצאו בקריאה להתערבות אירופית ואמריקאית. שוב ושוב הועלתה הקביעה כי ראש הממשלה מלס זנאווי, חביבם של ג'ורג' בוש וטוני בלייר, איכזב קשות. אתיופיה, נטען, מקיימת אמנם כלכלה חופשית, משטר רב מפלגתי ועיתונות רב קולית והתגייסה למלחמה בטרור העולמי, אך המשטר לא עומד בסטנדרטים של דמוקרטיה אמיתית. הוא זייף את תוצאות הבחירות של מאי השנה, ירה במפגינים ועצר את מנהיגי המפלגות היריבות בתואנה של הסתה למרד ובגידה.

חלק ממעצבי דעת הקהל בבירות המערב דורשים להתנות את המשך סיוע החוץ בכפייתה של בוררות חיצונית בין הממשלה לאופוזיציה. קהילות הגולים האתיופים בארה"ב ובאירופה לא נותנות לעניין לרדת מסדר היום. רובן ככולן מתנגדות למשטר ופעיליהן עושים כמיטב יכולתם כדי לשוות לו תדמית של דיקטטורה חשוכה ואלימה.

מדור הזירה

הסערה סביב תהליך הדמוקרטיזציה של אתיופיה משקפת מאבק בין תפישות יסוד, המבדילות בין שתי הקבוצות האתניות-הלשוניות הראשיות בארץ, האמהרים והתיגרינים.

האמהרים היו שליטיה של הארץ כמעט לכל אורך תולדותיה ועד 1991. הקיסרים שיצאו משורותיהם טיפחו את אתוס אחדותה של הארץ. הם שאפו לבניית מערכת פוליטית הייררכית-ריכוזית, לכינון תרבות נוצרית אחידה ולהנחלת השפה האמהרית לכל העמים והקבוצות שנספחו לאימפריה. המהפכן מנגיסתו הילה-מרים (1974-1991) היה אמהרי אף הוא. הוא השיל את האדרת השמרנית הדתית, אך חתר למימוש אותן מטרות אחדותיות-ריכוזיות תחת אדרתו של המרקסיזם-לניניזם. כל הניסיונות של משכילים צעירים להתנגד לדיקטטורה הדורסנית, שאליה הידרדר האתוס האמהרי תחת מנגיסתו, עלו בתוהו.

את הגאולה משלטון הדמים של מנגיסתו לא הביאו משכילי אדיס אבבה אלא לוחמי "חזיתות השחרור" של הפריפריות. בראשן עמדו בני העם התיגריני, מקימי מפלגת השלטון הנוכחי, שינקו מתפישה היסטורית אחרת של אתיופיה. בעיניהם, מקדמת דנא היתה אתיופיה עולם רב פנים, רצף של קבוצות מגוונות האמור להתאגד תחת הנהגתם. משהדיחו התיגרינים את מנגיסתו כוננו במתכונת זו את הפדרציה האתיופית - אגד של תשע "מדינות" לצד מערכת פרלמנטרית וביצועית כל-אתיופית. בכך שינו את סדרי עולמה של הארץ ועשו זאת כנגד תפישות היסוד של רוב האינטליגנציה האמהרית, ותיקי מנגנוני המדינה ומנהיגי הקהילות בתפוצות. לדידם של הללו מגלם המשטר החדש את שתלטנותו של מיעוט חמוש המפרק את אתיופיה, בוגד בתרבותה האחדותית וחומס את משאבי הארץ.

המהומות והאי-שקט, ותגובתו הקשוחה של המשטר, אינם אם כן רק מאבק על התנהלותה של דמוקרטיה צעירה. חוגי האופוזיציה באתיופיה עצמה ובתפוצות המערב מייצגים גם את עלבונה של התרבות האמהרית, שהנהיגה את הארץ מאות בשנים. מדובר בקואליציה של כוחות, שעניינם הראשי קעקועו של המשטר. חלקם מייצג את שרידי התפישות הקיסריות, ואת שרידי אנשיו ודרכו של מנגיסתו. רובם רוצה אתיופיה מאוחדת סביב ליברליזם ופרלמנטריזם מתוקן, שיחזירו את ההגמוניה למשכילי אדיס אבבה. חוגי השלטון שבים ומצביעים על כך שהם ורק הם הצליחו להכניס פוליטיקה של ייצוגיות, חוקתיות ורב-מפלגתיות. האמהרו-צנטריסטים, מתגונן המשטר, רק מדברים בשם הדמוקרטיה. הם מעולם לא הצליחו לבנותה. אם יחזרו להגמוניה הם יקעקעו עד מהרה את הפוליטיקה הייצוגית ויגררו שוב את הארץ למלחמת הכל בכל.

תהליך הדמוקרטיזציה המסובך של אתיופיה לא נכפה על ידי התערבות זרה אלא נבע מכישלונה הפנימי של ריכוזיות אימפריאלית ומרקסיסטית, ומניצחונם של כוחות ביזוריים. המאבק בין התזה האמהרית לתזה התיגרינית על דמות החברה, התרבות והפוליטיקה הגיע עתה שוב לאחד משיאיו. הוא מעורר הד בעולם ובתפוצות האתיופים - גם בקרב בני העדה האתיופית בישראל - אך ספק אם יוכרע כתוצאה ממעורבות חיצונית.

פרופ' ארליך הוא מרצה להיסטוריה של אתיופיה והמזה"ת באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה הפתוחה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ