הבור השחור של "ההפקות המודיעיניות"

צבי דביר
וואטסאפ. חיפוש סמוי בסמארטפון מאפשר הפקת מידע על צדדים שלישיים
צבי דביר

תחקיר "כלכליסט" הציג לראשונה את השימוש הנרחב של המשטרה במערכת פגסוס/סייפן ללא סמכות חוקית – ומכאן חשיבותו. הטענה הפרובוקטיבית ביותר שהועלתה בו - לפיה המשטרה מבצעת באמצעות המערכת מעקב טכנולוגי אחרי אזרחים לפני שנפתחה חקירה וללא צו שיפוטי - התבררה בדיעבד כשגויה, אך בניגוד לדעה הרווחת היא אינה לחלוטין שגויה. החתיכה החסרה היא צמד המילים "הפקה מודיעינית" – ובמאמר זה אסיר את מעטה החשאיות סביב הנושא והיקפו.

הפקות מודיעיניות הן הפקות "על הדרך" של מידעים על יעדים שלא הוצא נגדם צו האזנת סתר. לצורך הדוגמה אחזור אל סמי וסומו, צמד דמיוני בו השתמשתי במאמר קודם ומתכנן את שוד המאה, והמשטרה מבקשת להאזין להם בעקבות מידע שהגיע לידיה. המידע המודיעיני הגיע במקרה, לאחר שהמשטרה פרצה לטלפון של אדם אחר, במסגרת חקירה לא קשורה שבדיעבד גם לא העלתה דבר.

לסמי ולסומו - כפי ששרה להקת "טיפקס" - יש קשרים בענף הבנייה. סמי מכיר איל נדל"ן המכונה "אלוף המונופול" מאז שסידר לו מספר חתימות שבוששו לבוא בפרויקט פינוי-בינוי עתיר מיליונים ועתיר התנגדויות. המשטרה חוקרת חשד לפיו אלוף המונופול העלים מסים ונתן שוחד לראש העיר והוציאה צו האזנת סתר כנגדו. באמצעות המערכת סייפן היא פרצה למכשיריו והעתיקה בסתר את התכתבויותיו. מפה לשם התברר כי אלוף המונופול די זהיר - המערכת לא מצאה בהתכתבויות ראיות להעלמת מסים או מתן שוחד. אבל, על הדרך, היא איתרה התכתבות בינו לבין סמי, ממנה עלה כי סמי וסומו מתכננים משהו גדול. נתון זה סווג כ"מידע מודיעיני ממקור חד-פעמי" ונשלח להמשך חקירה.

האם המשטרה רשאית להפיק מידע מודיעיני על אודות צדדים שלישיים, מתוך האזנת סתר שבוצעו כדין לגורמים אחרים? כשבית המשפט מתיר לבצע האזנת סתר לצורך חקירה מסוימת, האם מותר להשתמש במידע שאינו קשור לאותה חקירה כדי להעשיר את מאגר המידע המודיעיני של המשטרה? לפי המשטרה, התשובה לשתי השאלות הללו חיובית. לשיטתה, היא לא צריכה צו הרחבה או אישור משפטי נוסף כדי להפיק מידע מודיעיני, מכיוון שמידע זה לא עתיד לשמש כראיה בהליך משפטי. המשטרה מסתמכת על הוראות תקנה 8(א) לתקנות האזנת סתר, ולפיה "המזמין, או מי שהמזמין הסמיכו לכך, רשאי להורות על הפקת מידע מודיעיני מחומר הקלטה ועל הפצתו, וכן על שמירתו גם לאחר מחיקת חומר ההקלטה, אם הדבר דרוש למטרות מודיעין לפי החוק".

צו האזנת סתר קובע פרמטרים קשיחים – פרק הזמן שבו תתבצע האזנה, היעד להאזנה, פרטים בנוגע לקו הטלפון או דרך ההאזנה וכדומה. נוסף על כך, הצו מפרט את מטרות ההאזנה – למשל גילוי, חקירה או מניעה של פשע מסוים. במקרה של האזנת סתר טלפונית, התוצר הגולמי כולל את כל השיחות שנערכו בטלפון בפרק זמן מסוים, אולם רק חלק קטן מהשיחות, אם בכלל, רלוונטי למטרות שפורטו בהיתר. ועדיין, מהשיחות ניתן להפיק מידע בעל עניין.

המשטרה מפרידה בין המידע הגולמי ("חומר הקלטה") לבין מידע הניתן לתמלול ("חומר חקירה"). מידע הקשור למטרות הצו ניתן לתמלול, והוא יהפוך לראיות אם וכאשר יוגש כתב אישום. לעומת זאת, מהמידע הגולמי ניתן להפיק גם מידע להעשרת המאגר המודיעיני של המשטרה. "הפקה מודיעינית" זו לא מיועדת לשמש ראיה. בהתאם לתקנות, המשטרה רשאית לשמור את התוצרים המודיעיניים גם לאחר שחומרי ההקלטה בוערו, למשל כי החקירה הסתיימה בלא-כלום. למעשה, המשטרה פועלת לפי כלל פשוט: כל פרט מידע שנקלט לפי היתר כדין יכול לשמש להפקה מודיעינית. המטרות שנקבעו בצו להאזנת סתר מגבילות את המידע שניתן לתמלל, אבל ניתן לעשות שימוש מודיעיני במידע המופק באופן אוטומטי ממידע גולמי לא מתומלל.

בשנת 2000 התפוצצה פרשת ניצב משה מזרחי, אז מפקד היחידה לחקירות בינלאומיות (יאחב"ל) במשטרה, לאחר שנחשף שהמשטרה הפיקה מידעים עודפים מהאזנות סתר שבוצעו לאביגדור ליברמן, תוך חריגה ממגבלות צווי בית המשפט. בעקבות הפרשה קבע היועמ"ש דאז, אליקים רובינשטיין, שיש להגביל בנהלים את היקף ההפקות המודיעיניות וציין ש"הפקה מודיעינית" אין משמעה תמלול ותקצור שיחות האסורות בתמלול לפי צו בית המשפט. בעקבות כך, מונתה ועדת משיח לבחון את השינויים הנדרשים בחוק והמליצה לקבוע כי הפקת מידע מודיעיני תעשה ממידע שניתן לתמלל על פי הצו. ב-2007 הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האזנות סתר, שפרסמה המלצות דומות. ב-2008 פורסמה הצעת חוק ממשלתית לפי המלצות ועדת משיח, אך עד היום ההמלצות נותרו על הנייר והחוק לא תוקן. לכן המשטרה רואה עצמה חופשית להמשיך ולהפיק כל מידע אפשרי מתוך האזנות סתר.

כדי לאמוד את היקף ההפקות המודיעיניות בחן מבקר המדינה מדגם סטטיסטי של 206 צווים להאזנת סתר שבוצעו ב-2001. הוא מצא שב-28% מהמקרים, האזנות הסתר לא הניבו מידע רלוונטי על החשוד או על העבירה שבעניינם ניתן הצו, אך הופק מידע כללי להעשרת המאגר המודיעיני או מידע על עבירות שלא בעניינן ניתן הצו (ולא עבירות הקשורות אליהן). מאז 2001 הטכנולוגיה התפתחה והשתכללה, ומערכות כריית מידע מסוגלות להפיק כיום אינספור פרטי מידע, קטנים כגדולים, באופן אוטומטי.

פוטנציאל בלתי נגמר

החיבור בין מערכות כריית מידע מתקדמות לפרשנות משטרתית לפיה ניתן להפיק ידיעות מודיעיניות ללא מגבלה ממשית, הפכה את תחום ההפקות המודיעיניות לבור שחור שמשרד המשפטים מתקשה להתמודד עמו כבר שני עשורים. מערכות פגסוס וסייפן מתוכננות להפיק את המירב מהחיפוש הסמוי בטלפון החכם של היעד. פוטנציאל ההפקה הוא עצום – החל ממפת הקשרים החברתית שלו, דרך מצבו האישי והמשפחתי (כולל אינדיקציות אם יש לו מאהב/ת למשל) ועד מצבו הכלכלי, מצבו הרפואי וכו'.

להלן שתי דוגמאות להפקות מודיעיניות על צדדים שלישיים, בעקבות חיפוש סמוי בטלפון של היעד: שאיבת ספר הטלפונים של היעד מאפשרת למשטרה לקשר בין מספרי טלפון, כתובות וחשבונות דוא"ל לבין זהותם של אנשים; שאיבת קבוצות וואטסאפ מאפשרות למפות את הקשרים החברתיים של מי שנמצא בסביבה החברתית של היעד.

אבל זאת רק ההתחלה. אם היעד משתמש באפליקציית היכרויות לגברים, עקרונית המערכת יכולה לשאוב את זהותם של האנשים עמם היה בקשר. מידע על אודות נטייתם המינית של אנשים (שלא חשודים בדבר) יכול להפוך למידע מודיעיני בעל ערך רב, במקרה הצורך. ועוד דוגמה: אם נאספות ההתכתבויות של היעד, תחת הכותרת "הפקה מודיעינית" לא מוטלת מגבלה על הפקה אוטומטית של תקצירים של התכתבויות היעד עם כל אדם. כך, אם אדם יהפוך בעתיד ליעד מודיעיני (למשל, כי הוא מארגן הפגנה), קצין האיסוף יוכל לעיין בתקצירים שנאספו במסגרת חקירת עבר לא קשורה.

צו להאזנת סתר שונה מצו תפיסה וחיפוש בכך שחוק האזנת סתר מתיר הפקה מודיעינית מחומר שאינו קשור למטרות הצו. במקרה שהמשטרה צריכה לבחור בין האזנת סתר וחיפוש סמוי (למשל עם מערכת פגסוס/סייפן של NSO) לבין חיפוש פורנזי (למשל עם המערכת של חברת סלברייט), ייתכן שהיא תעדיף לערוך חיפוש סמוי מכיוון שכך היא פחות מוגבלת בהיקף ההפקות המודיעיניות.

תחקיר "כלכליסט" מסתמך על מקור מהמשטרה שהיה (ככל הנראה) חשוף לתוצרים של אגף הסיגינט. אינני שותף לדעה שהמקור שיטה במכוון בכתב. לדעתי, המקור, הכתב ועורך העיתון פירשו את המידע שהגיע לידיהם באופן שגוי. הם הניחו כי מידע על אודות פלוני יכול להתקבל רק מפריצה לסמארטפון של אותו פלוני. הדוגמאות שהוצגו בתחקיר – מעקבים אחר פעילי מחאת הנכים ופעילי מחאת יוצאי אתיופיה, מנהלי חברות, ראשי ערים, מנכ"לים לשעבר בשירות הציבורי ומכובדים אחרים – הן (ככל הנראה) דוגמאות להפקות מודיעיניות מתוך האזנות לגורמים שלישיים.

דו"ח הביניים של צוות מררי קבע כי לא נעשה שימוש במערכת נגד רשימת היעדים שפורסמה בעיתון, למעט במקרה אחד, וכך הסיר את הלחץ מהמשטרה. אולם צוות הבדיקה לא מונה כדי להקל עם המשטרה אלא כדי לרדת לעומקם של דברים. לדעתי, צוות מררי חייב לאחוז את השור בקרניו ולקבוע מגבלות קשיחות וברורות על הפקות מודיעיניות, מקורן והיקפן – בהתאם להמלצות העבר ובהתאמה ליכולות הטכנולוגיות שנכנסו לשימוש משטרתי בשנים האחרונות.

הכותב הוא פעיל חברתי וממייסדי "התנועה לזכויות דיגיטליות"

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות