ראיתי אותה מסקרת מלחמה, והרגשתי בטוחה יותר להיכנס

שירין אבו עאקלה מדווחת מירושלים, בשנה שעברה

אני זוכרת היטב את הפעם הראשונה שראיתי את שירין אבו עאקלה. ב–2003 באינתיפאדה השנייה. הגעתי לסקר ברמאללה מסיבת עיתונאים של בכיר ברשות (עניין שגרתי אז, ונעשה כמעט בלתי אפשרי היום), ומיד זיהיתי אותה. גם כי כבר היו לי מאות אם לא אלפי שעות צפייה ב"אל־ג'זירה" וגם כי היו סביבה מעריצים, שקראו בהתלהבות "אל־ג'זירה, אל־ג'זירה".

"אל־ג'זירה", ערוץ קטארי פן־ערבי, החל לשדר בנובמבר 1996. אבו עאקלה הצטרפה ב–1997, ומיד נהפכה לכוכבת־על. היא היתה כתבת־שטח אולטימטיבית — נכנסת למקומות הכי נידחים, לא נרתעת מעוני, לכלוך או סכנה, מדווחת מנקודות הכי "חמות". אמנם לא היתה היחידה, בתקשורת הערבית והפלסטינית היו עיתונאיות רבות שדיווחו מהשטח, בשעה שבישראל היו כמעט כל הכתבים הצבאיים והכתבים לענייני ערבים גברים.

העיתונאיות של "אל־ג'זירה" היו לבנות־בית בעולם הערבי; אבו עאקלה משכה תשומת לב יותר מכולן. אמרו עליה שהיא נשואה לעבודה, ורמזו בכך שלכן לא התחתנה. אף השוו אותה ליאסר ערפאת, שאמר שהוא "נשוי לסוגיה הפלסטינית". תמיד היתה מרוכזת, בקיאה בשמות, תאריכים ועובדות. כשנשאלתי במחסומים מה יש לי לעשות בג'נין או בשכם, שם צילמתי כתבות, ואם כאשה אני לא מפחדת להיכנס לשם, עניתי שאני לא האשה היחידה בשטח. יש עוד הרבה — פלסטיניות, לא ישראליות. ראיתי את אבו עאקלה מסקרת את המלחמה, נכנסת בשלווה למרחבים גבריים, והרגשתי מעט בטוחה יותר כשנכנסתי לשם.

אני זוכרת גם את אחוות הכתבים בשטח. נוצרת קירבה כי העבודה של כולנו היא לדווח — הישראלים שם, ואנחנו כאן. לאחר העבודה, שלפעמים נמשכה שעות, ישבנו לאכול, שתינו ולחצנו ידיים. לעיתים קרובות היה נדמה, שהישראלים והפלסטינים מבינים אלה את אלה טוב יותר מהכתבים הזרים בשטח. עד כמה אובייקטיביים היו הדיווחים שלנו? פעם שאלתי זאת את וליד אל עומרי, מנהל "אל־ג'זירה" בישראל. הוא ענה, שאינו מאמין באובייקטיביות עיתונאית כי כל אחד הוא תוצר של התרבות שנולד בה, ולעולם לא נראה דברים מסוימים עין בעין.

אי אפשר לדבר על אבו עאקלה בלי להזכיר את כלי התקשורת שהיתה מזוהה אתו במשך 25 שנה. לאחר תקופה קצרה של התלהבות עולמית מ"אל־ג'זירה", שהשוו אותה לרשת CNN, הגיעו התפכחות והאשמות. העולם התפעל בתחילה מכך שכתבי הרשת משיגים ראיון עם אוסאמה בן־לאדן, ולימים האשימו את הרשת בכך שנתנה מיקרופון חופשי למחבל־על. "אל־ג'זירה" היתה הערוץ הערבי הראשון שהעלה לשידור חי ישראלים, גם את דוברי צה"ל, והדהימה בכך צופים ערבים. כתביה הביאו עדויות חשובות על המציאות היום יומית של הסכסוך, אך כשפרצה האינתיפאדה השנייה נהפכה הרשת לכלי הסתה עוצמתי נגד ישראל, לא בחלה בסילוף עובדות, בסיקור מגמתי ובהאשמות שלעיתים קרובות היו מומצאות.

האם רק "אל־ג'זירה" היתה אשמה בכך? מובן שלא. גם תקשורת ישראלית נוטה לטעות ולהטעות, משתמשת בבדלי שמועות והופכת אותם לידיעות ראשיות, והפלסטינים עברו בה תהליך של דה־הומניזציה איום, ואז כמעט ירדו מהמסך. אך לטעמי, בשידורים של "אל־ג'זירה" באינתיפאדה וגם בעת הלחימה בעזה ובאביב הערבי, היה משהו נוסף: הסתה מכוונת וקריאה מוסווית אך ברורה לפעולה נגד ישראל ונגד ישראלים.

על "אפקט 'אל־ג'זירה'" לומדים בחוגים לתקשורת באוניברסיטאות. גם אני מספרת לסטודנטים כיצד שינה הערוץ את מפת התקשורת במזרח התיכון: זרם של חדשות לא מצונזרות וביקורת חריפה על המשטרים הערביים והשחיתות בהם. על המסך נשים בלא חיג'אב,   ודיון פתוח על נשים וזכויותיהן. מבט מזרח־תיכוני על המזרח התיכון (להבדיל ממבט מערבי "לבן"), אך גם הרבה הסתה פרועה.

כשראיתי את ההודעה על מות אבו עאקלה, חשתי צער אמיתי. אין עדיין ממצאים ברורים על מה שקרה בתקרית הירי ומי אחראי למותה, אך ברור לי שלא היתה צריכה למות. ככתבת שטח בעבר אני מבינה את רצונה להיות במוקד האירועים. ג'נין, שבחודשים האחרונים נהפכה שוב לבירת הטרור, היא במוקד העניינים. אם הייתי עכשיו כתבת שטח, גם אני הייתי רוצה להיות בג'נין כדי לדווח ולראות במו עיני מה קורה שם. למרות האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים לא נמצא עדיין תחליף לעיתונאי, המכתת רגליים, חוצה את הגבול, משוחח עם עדי ראייה ומביא את הסיפור לצופים ולקוראים.

מוות של כל עיתונאי שנמצא בשטח ומסכן את חייו כדי לדווח הוא טרגדיה. מוות של עיתונאית שנולדה במזרח ירושלים בלב הסכסוך הישראלי־הפלסטיני, הקדישה את חייה לסיקורו ונהפכה לקורבן נוסף של הסכסוך המדמם — טראגי כפליים. שירין אבו עאקלה היתה עיתונאית בלא פחד ומורא. היא לא החזיקה בידיה נשק. אשה שהיתה לבושה אפוד מגן שכתוב עליו PRESS וחבשה קסדה נורתה בצווארה למוות. חשוב מאוד, שכל האמת על מה שקרה בג'נין תצא לאור.

הכותבת היא מנהלת התוכנית לחקר יחסי ישראל־המזרח התיכון במכון "מתווים", בעבר שימשה כתבת לענייני ערבים בערוץ 9

תגובות