${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין אליפות

שישי, יום ו', 20:00, ערוץ 10

תגובות

בשפת מהמרי הספורט קוראים לזה "באנקר": כשאתה מעלה למגרש הרכב שכולל את רביב דרוקר ועופר שלח, אתה לא מצפה לשום דבר מלבד ניצחון בדרך לאליפות ראשונה. אחרי הכל מדובר בצמד גלקטיקוס שכל ערוץ טלוויזיה ישראלי מאחל לעצמו: רהוטים, מתוחכמים, שנונים, דעתנים, מעודכנים ומגוונים. אם להיצמד עוד רגע לז'רגון ששלח נוהג להשתמש בו, יש לך ביד שני "אול אראונד פליירס", שיודעים לעשות הכל על הפרקט - לרכז, לכדרר, לקלוע, לתת אסיסט, לקחת ריבאונד ואפילו לסיים מתפרצת בהטבעה ספקטקולרית. במלים אחרות, דרוקר ושלח הם מולטי-טאלנטים - כתבים, מגישים, פרשנים, בעלי דעה ואפילו בדרנים.

אם הכל כל כך טוב, איך קרה שתוכנית הבכורה של "שישי" נגמרה בתחושה של החמצה? התשובה מתחילה בקונצפט. הרעיון המרכזי הוא לשבור את המתכונת המגזינית המסורתית של פתיחים וכתבות ולהחליף אותה בתוכנית אקטואליה "בזווית אישית", המבוססת על אישיותם של המגישים, סגנונם והדיאלוג ביניהם. הדגש הוא לא על אירועי השבוע, אלא על הדרך האירונית/ צינית/ ביקורתית/ קומית שבה דרוקר ושלח מתבוננים עליהם. זה היה יכול להצליח אלמלא לקחו את הפטנט כמה צעדים רחוק מדי.

ראשית, הם דיברו המון. הרבה יותר ממה שאפשר לעכל גם כשמדובר בטיפוסים ורבליים כמותם. לא בדקתי בשעון עצר, אבל אני משוכנע ששני הראשים המדברים של דרוקר ושלח תפסו לפחות 50% מזמן המסך. כמעט כמו תוכנית רדיו. הם אפילו קריינו את החדשות. המינון הגבוה של הערות, פרשנויות, בדיחות והתחכמויות בא על חשבון תיעוד ויזואלי בשרני והסגיר דלות חומר משוועת (ראיון מרכזי עם טל זילברשטיין, יועץ ויחצ"ן לראש הממשלה? זה מרואיין לתוכנית הפתיחה?).

שנית, הם דומים מדי. בניגוד ללונדון וקירשנבאום שמנהלים מופע דומה, אבל משלימים זה את זה ומרכיבים שלם הגדול משני חלקיו, דרוקר ושלח משקפים זה את זה כבתמונת ראי. ההסתכלות שלהם על העולם זהה, הסגנון אחיד, הדעות חופפות, בקיצור, למעט התסרוקת מדובר בשניים שהם אחד. אתה מקבל יותר מדי מאותו הדבר. זה בערך כמו להחזיק שני שאראס במכבי. אפילו פיני גרשון לא היה מסתדר עם זה.

שלישית, הם סוחבים את התוכנית באופן מוגזם למחוזות הפוליטיקה השימושית, תחום ההתמחות של דרוקר. אולי זאת בעיה של העורך, אבל העובדה היא שחוץ מכתבת השטח היחידה (מסעות גבי שושן ביום העצמאות) וכמה הערות אקראיות, כל המהדורה התייחסה בדרך זו או אחרת לעניינים פוליטיים. גם בשבוע של הקמת ממשלה זה יותר מדי, מה גם שהביקורת הממשועשעת על איוש התיקים והפרת ההבטחות לבוחר כבר נטחנה עד דק אפילו במדורי המכתבים למערכת. אוקיי. פרץ לא מתאים למשרד הביטחון. זה סיפור של השבוע שעבר. עם כל הכבוד לטון האופזיציוני, מותר לצפות מדרוקר ושלח ליותר יצירתיות.

רביעית, הם גילו נטיה מופרזת לבידור ופיקנטריה. בחלקים רבים שלה הזכירה התוכנית את "מצעד האיוולת" של עמנואל רוזן רק שאצלו זה נמשך 5 דקות ואצלם 20. כששלח מברך את פרץ על החיסול הראשון שלו זה נחמד, אבל כשהבדיחות והעקיצות מתחילות להצטבר, אתה מפסיק להתייחס ברצינות לתוכנית גם כשהיא מנסה להתייחס ברצינות לעצמה.

כל זה לא בא אלא לומר שגירסת הבטא של "שישי" זקוקה לכמה תיקונים, כיוונונים ושינויי מינונים כדי שהעסק יתחבר ויתחיל לדהור לצמרת. עם הכישרון המצטבר באולפן זה לא צריך להיות מסובך.



שלח ודרוקר ב"שישי". זה כמו להחזיק שני שאראס במכבי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#