בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רחש הצנטריפוגות

תגובות

שומעים את הרחש? קצת קשה. חגיגת המיליארדים של וורן באפט ואיתן ורטהיימר מחרישה אוזניים. חגיגת 25 השרים של אהוד אולמרט ועמיר פרץ, אף היא קולנית מאוד. וההיפ הופ של ההתכנסות. הטראנס של בורסה מזנקת. אבל אם מתרכזים ומתאמצים, אפשר בכל זאת לשמוע את רחש הצנטריפוגות. הן סבות על צירן - קסקדה ועוד אחת, אחוז העשרה אחד ועוד אחוז - הספירה השקטה לאחור לקראת משבר עולמי.

ידיעות מופיעות בעיתון, אבל לא הופנמו. המידע ברובו זמין, אך לא חדר לתודעה. פוליטיקאים ואנשי עסקים ומעצבי דעת קהל ממשיכים לקדם את ענייניהם, בלי להבין שהם עומדים על מפתנו של רגע היסטורי מכונן.

לכאורה עובדות היסוד ידועות: איראן אינה לוב ולא דרום אפריקה. היא לא תפרק מרצון את פרויקט הגרעין שלה. אבל איראן היא גם לא הודו ולא פקיסטאן. המערב אינו יכול להשלים עם פרויקט הגרעין שלה. לכן העימות הוא בלתי נמנע. במקרה הטוב, הוא יסתיים כפי שהסתיים משבר הטילים בקובה; במקרה הרע, הוא יסתבך ויזהם את המזרח התיכון.

גם לוח הזמנים ידוע פחות או יותר: אל השיא המדיני עשוי המשבר להגיע כבר בקיץ. אל השיא הצבאי הוא עלול להגיע בחורף, אחרי הבחירות לקונגרס האמריקאי. כך או כך, 2007 היא השנה הקובעת. היא מזמנת למערב אתגר, שכמוהו לא ידע מאז תום המלחמה הקרה. היא מזמנת לישראל מפגש עם גורלה.

המנהיגים יודעים זאת. ג'ורג' בוש וז'אק שיראק וטוני בלייר ואנגלה מרקל יודעים לפני מה הם עומדים. כך גם חלק מההנהגה הישראלית. הממסדים האסטרטגיים של ארצות הברית, צרפת, בריטניה, גרמניה וישראל עובדים כעת בשיתוף פעולה הדוק, רציני וענייני, ההולם את השעה. ואולם דעת הקהל העולמית ודעת הקהל הישראלית שרויות במצב תודעתי מוזר. הן עוקבות אחרי המתרחש בלי להבין עד תום את משמעותו וממדיו.

בשיחות פרטיות, יותר ויותר מומחים בארץ ובעולם מביעים דאגה עמוקה. כאשר הקהילה הבינלאומית מתייצבת מול הגרעין האיראני יש לפניה ארבע חלופות: השלמה, מניעה מדינית, פעולה צבאית אמריקאית, פעולת-אין-ברירה ישראלית.

פעולה ישראלית היא האחרונה ברשימה: השלכותיה עלולות להיות חמורות. אך גם פעולה צבאית אמריקאית תגרום לרעידת אדמה אזורית, לפגיעה בכלכלת המערב ולמתקפה על ישראל. השלמה עם פצצה של איראן אינה באה בחשבון, ואילו מניעה מדינית אינה סבירה. הואיל וכך, תרחיש ורוד אינו בנמצא כמעט. הבחירה הסבירה היא בין רע לנורא.

בתוך כל המהומה הזאת ישראל נוהגת כבת יענה. כשהמזרח התיכון על סף התגרענות האובססיה המקומית היא ההתכנסות. ואולם ברור, שאין התכנסות בלי הובלה אמריקאית. וברור שארה"ב היא מעצמה שאינה יכולה לנהל בעת ובעונה אחת גם את המערכה נגד איראן, גם את המערכה בעיראק וגם את הנסיגה הישראלית. לכן ברור, שההתכנסות מוכרחה לחכות. הטיפול החיוני בהתנחלויות צריך להיעשות רק אחרי השלמת הטיפול הדחוף בצנטריפוגות.

את החלטת העשור יקבל בחודשים הבאים אדם אחד: בוש. ותפקידה של ישראל הוא לסייע לאדם האחד הזה, השרוי במצוקה גדולה, לקבל את ההחלטה הנכונה באופן הנכון ובתנאים הנכונים. על ישראל לעמוד לצדו בענווה כשהוא מנסה למצות את הסיכוי האחרון למנוע אסון על ידי הטלת סנקציות וכשהוא שוקל את החלופות האחרות. אסור לה להקשות עליו ואסור לה להסיח את דעתו מן העיקר.

תפקידה של ישראל כעת הוא להצניע לכת: לדבוק במפת הדרכים, לטפל במאחזים הבלתי חוקיים, ולא לדרוש לעצמה שום תשומת לב מיוחדת. עליה לסייע לדעת הקהל במערב להבין את הבלתי נמנע ולהכשיר את דעת הקהל בישראל לקראת הבלתי נמנע. רק אחרי שהמשבר העולמי הגדול של 2007 יגיעו לקצו תוכל ישראל לחזור אל סדר היום של הסכסוך, הכיבוש ועיצוב הגבולות. רק אחרי שיידום רחש הצנטריפוגות יהיה אפשר לשוב ולעסוק ברצינות בעקירה שיטתית של ההתנחלויות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו