טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-35 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תלונה לרשות השנייה

שישי, יום ו', 20:00, ערוץ 10

תגובות

אילו הייתי איש ימין, שתופס את ביטחון ישראל במונחים של כוח והרתעה (ושלא מתעניין במשחק גרמניה - ארגנטינה) הייתי מתיישב בתום התוכנית וכותב תלונה נזעמת לרשות השנייה עם העתק לערוץ 10. הטענה המרכזית היתה מנוסחת בערך כך: "לא יעלה על הדעת שמגזין החדשות המוביל של ערוץ בפיקוח ציבורי יתגייס באופן בוטה לטובת השמאל בכל הקשור למאבקנו הצודק נגד כנופית הטרור המתקראת 'ממשלת החמאס' ויתעלם מקיומו של המחנה הלאומי בציבור הישראלי".

מאחר שאינני איש ימין (וגם חובב כדורגל) הסכמתי לגמרי עם המסרים המוצהרים של התוכנית שהקלטתי במהלך המשחק. מצד שני, אני יכול להבין את זעמו של כותב המכתב הדמיוני: התוכנית משלשום לא היתה מגזין חדשות. למעט הכתבה על הקואצ'ינג והתחזית, היא היתה מאמר מערכת אחד גדול.

רביב דרוקר ועופר שלח לא ניסו ליצור אפילו מראית עין של מגוון דעות. המהדורה נערכה והוגשה כדי לקדם סדר יום חד ערכי, ששולל מכל וכל הסלמה צבאית, מפקפק ביעילות פעולת צה"ל בעזה ודוגל בפתרון המשבר במשא ומתן עם כל גורם רלוונטי. המסרים האלה הועברו לא רק דרך מה ששודר, אלא גם דרך מה שלא שודר.

לא הוזמן אף מרואיין שיבטא את ההשקפה המנוגדת, הרווחת בחוגים פוליטיים ובטחוניים רחבים. לא ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, שמבכה את "אובדן כוח ההרתעה הישראלי" ותומך במבצע צבאי, לא אפי איתם שקורא לחיסול פיסי של ממשלת חמאס ושל כמה שיותר מחבלים, לא גנרל בדימוס שייצג את ששון הקרב של צמרת צה"ל ואפילו לא שמאלן כירון לונדון, שמשלים עם ההכרח שבתגובה צבאית הולמת ("בעל כורחנו אנו נאלצים לשלוח את צה"ל למקומות שנטש").

מי כן התראיין? השר מאיר שטרית שקרא ל"מתינות, שפיות ושיקול דעת" והפרופסור שאול משעל, מומחה לחמאס, שניסח בשפה משכנעת (אותי לפחות) את העקרונות הבאים: "פעולה צבאית תגרום למות החייל ותעלה גורמים קיצוניים"; "אם נפיל את החמאס החלל יתמלא באל-קאעדה"; "צריך להפסיק את שפת האיומים, לדבר עם כל אחד ולייצר מערכת הסכמית". שלח לא הסתיר את העובדה שהעקרונות הללו מקובלים עליו.

גם הכתבה הבאה, שהשוותה בין תפקוד אולמרט-פרץ בחטיפת גלעד שליט לתפקודו של רבין בחטיפת נחשון וקסמן, קידמה מסרים זהים. היא ליגלגה על האיומים וההתלהמות הצבאית במשבר הנוכחי ושיבחה את השתיקה המאופקת של רבין במשבר הקודם. ציטוטים נבחרים: "רבין לא סגר אף אופציה" (דני יתום); "אמנות המנהיגות בשעה כזאת זה לא להיות נחרץ. בלי שופוני יא נאס" (אורי שגיא); "לא התלהמות אלא אורך רוח" (כרמי גילון).

אם זה לא הספיק בא דרוקר וביקר ישירות את מדיניות "השקשוקה" של אולמרט, שעיקרה "לתקוע לפלשתינאים כי חייבים לעשות משהו". שלח ניסה להגן, אבל משמאל: "ההישג הוא שלא נפגעו אזרחים ולא קרתה קטסטרופה". בהמשך ביקר את הרמטכ"ל על שהתייחס להתקפה בכרם שלום במונח "פיגוע טרור" ("זאת זילות של מי שנפל בקרב") וקינח בקטע מסרט תיעודי על רוברט מקנמרה, שר ההגנה האמריקאי במלחמת וייטנאם, ששלושים שנה אחרי הבין את הטעות שבנסיון לדכא בכוח שאיפות עצמאות של עם שלם.

גם מי שחותם על כל מילה הרגיש ש"שישי" עשתה לעצמה מלאכה קלה ואפילו משעממת. ככה זה כשרק קבוצה אחת מופיעה למשחק. השחקנים שיחקו עם עצמם, כולם הסכימו עם כולם, ואף אחד לא קם לצעוק "אובג'קשן!" (חוץ מהימני שלי).



שלח ודרוקר. אף אחד לא קם לצעוק "אובג'קשן!"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true