מלחמת שבטי ישראל

ישראל לא התגבשה מעולם לכלל מדינה. היהודים החיים כאן נותרו שבט החרד לביטחון הנפש והרכוש, ולא יותר. קטעים ממכתב שכתב האלוף בני פלד, שהיום מלאו ארבע שנים למותו

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

ב-13 ביולי 2002 הלך לעולמו אלוף במילואים בני פלד, מפקד חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, ומי שנחשב למשקם החיל לאחר המלחמה.

המסמך המובא להלן הוא חלק ממכתב תגובה שכתב למאמר על "ביטחונה הלאומי של ישראל" ששלח לו אל"מ אברהם איילון (המכונה לנץ') מהמכללה לביטחון לאומי ביולי 1983. פלד סבר ששמו הנכון של המאמר צריך להיות "הביטחון השבטי של יהודי ארץ ישראל". המכתב הועבר ל"הארץ" על ידי ידידו של פלד, עו"ד יוסף בן משה. כל ההדגשות במקור.

מדור הזירה

"א. לשבט בישראל לא היו מטרות מלחמה אף פעם. לכן אין זה מדד. המטרות היו אך ורק ביטחון הרכוש והנפש בארץ ישראל.

ב. גודל הכוח היריב שהושמד שימש אך ורק לדחות את הזמן לתחילת הסיבוב הבא, שייזום היריב ורק היריב. לא שבט ישראל.

ג. היקף השטח שנכבש: מעולם לא שימש מדד. הוא הגיע לידינו בסערת הקרב ללא כל כוונה מדינית מראש. הפונקציה היחידה ששימש השטח הכבוש היה הרחקת היריב לטווח ביטחון מהרכוש והנפש של הקהילה.

ד. מחיר המלחמה: מדד זה מעולם לא יוחס בישראל ליכולת האמיתית, אלא לרצון להסכים למחיר הביטחון של הרכוש והנפש - בדם. ההתמקחות על המחיר הזה היא עיקר החולשה של השבט. הוא מוכן לוותר על שטח, על כבוד לאומי, על הכל למעשה, אם המחיר בדם יעלה מעל לערך פעוט.

13 אלף הרוגים ב-35 שנה, כאשר מהם 6,000 שולמו ב-48/9', הוא מחיר פעוט עבור מדינה המשקיעה בהשגת יעדיה הריבוניים ובהגנתם. בשביל קהילה זה נורא והרבה - מוטב לזוז מאשר לשלם. פינלנד שילמה בלי בכי את מחיר ריבונותה לרוסיה. 80 אלף הרוגים, 200 אלף פצועים, מיליון עקורים ואובדן שליש מהשטח הריבוני, כדי לשמר את ישותה הריבונית. זאת על בסיס אוכלוסיה של 4 מיליון נפש (כמונו). אז על מה אתה מדבר, לנץ' היקר.

אנטבה המנהיגות היתה מוכנה לנשק לאש"ף בישבן בבניין האו"ם ולעיני הטלוויזיה כדי להציל 100 יהודים. לא היה שום אילוץ לאומי ריבוני או מדיני על המנהיגות, וזו יכלה להיכנע עד גבול הרכוש הנייד והנפש. רק מקרה הוא שמפקד חיל האוויר היה בלתי אחראי, פזיז ושרלטן מספיק כדי להתחייב שאפשר להגיע לאנטבה. אחרת היה אנטבה מצבת השבט ודראון עולם למדינה כביכול.

מלחמת העצמאות החזון הציוני לא היה מעולם "הקמת מדינה יהודית" - שקר תדבר. הפתרון המדיני הנקרא "ציונות" מטרתו היתה להקים "מדינה ליהודים הרוצים בכך" - זה ורק זה, ובארץ ישראל. Juden Stadt ולא Judische Stadt. אז על מה תדבר?!

פעולות הגמול מדינה ריבונית אינה מבצעת "פעולות גמול". שבט או קהילה חזקה עושים זאת. מדינה ריבונית - מבצעת לחימה להשגת יעדים מדיניים. לאף פעולת גמול לא היה יעד מדיני כל שהוא, וגם את ביטחון השבט שיפרו הפעולות רק לזמן מוגבל. עובדה שמאבק אלים כולל נגד השכנים התחולל בקצב כמעט קבוע, בכל פעם שהם החליטו שהם יכולים להשיג הישג מדיני משלהם.

כשלונם בהשגתו (עד 73') אינו עושה את השבט בישראל למדינה. הוא מוכיח שהיא קהילה חזקה בשדה הקרב הכפוי עליה.

מבצע קדש התנאים המדיניים נוצרו - לא על ידי ישראל אלא על ידי מצרים, צרפת ואנגליה. ישראל הצטרפה (בקושי) כדי להבטיח את ביטחון הנפש והרכוש בגבולה הדרומי.

למבצע זה לא היו שום מטרות מדיניות, כפי שלאף "מלחמה" אחרת שהשתתפנו בה מאונס לא היו מטרות מדיניות, כי אין אנו מדינה!

ששת הימים היתה רפלקס היסטרי של הקהילה כולה על איום סרק שנתקבל כרציני על ידי מצרים וירדן ועל ידי המנהיגות היהודית. האמת היא: ל"איום" היה גודל טבעי קטנטן יחסית לתדמיתו בעינינו. הפעולה שנקטנו היתה התפרצות נואשת למנוע שואה לרכוש ולנפש. וראה זה פלא, תוך 24 שעות התקפל האיום ל-1/100 מגודלו, ובתום שישה ימים קצצנו את ראשיהם של מצרים, ירדן וסוריה.

והכי יפה הוא שכאשר גמרנו היו בידינו כל הנכסים שאי פעם חלמנו עליהם, ולא ידענו מה לעשות אתם!! מפני שלא היתה כל מטרה מדינית גם למבצע ששת הימים!

מלחמת 73' היא תוצאה ישירה של הפרוקרסטינציה של השבט שהשתכר מניצחונו ואכל בכל פה את התשבחות ואת הכסף שזרם אליו בטעות מארה"ב. בטעות - כי ארה"ב (והעם יהודי) חשבו שזו הפעם סוף סוף יש בידי מדינת ישראל יכולת ונכסים לממש מטרות מדיניות לאומיות וריבוניות מעמדת כוח. מאחר שלא היו לה מעולם כוונות כאלו - לא קרה כלום. חוץ מ...

? הפרת הסכמי הפסקת אש בכל הגזרות.

? "מלחמת התשה" בכל הגזרות, ובעיקר במצרים.

? מלחמה יזומה על ידי מצרים וסוריה ב-73' שבה נכשלו בשדה הקרב וניצחו במלחמה. הסכם קמפ דייוויד הוא בין מדינת מצרים וקהילת ישראל ותו לא. כל ההישגים המדיניים שלהם. לנו - ביטחון קצר טווח לנפש ולרכוש.

מבצע שלג שוב אותו סיפור. תחילתו בשלום הנפש והרכוש בגליל, וסופו הסתבכות בשליטה על שטח ללא כל תכלית מדינית. מפני ש... הקהילה ומנהיגיה לא יכלו לזהות מעצם אופיים את העובדה שהשותף המדיני הוא סוריה ולא לבנון, שהאויב הפוטנציאלי איננו אש"ף או לבנון אלא סוריה, ואתו יש להיאבק ולהגיע להסכם מדיני, זמני ככל שיהיה.

להזכירך - ראש ועד הקהילה הצביע עשרות פעמים שאין לו כל כוונה מדינית כלפי סוריה, ואיננו רוצה להיאבק בה כלל. אז על מה תדבר ידידי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ