עניים ומופגזים

מה הקשר בין המצוקה הכלכלית בפריפריה לתמיכתה בלחימה

ארז צפדיה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ארז צפדיה

בשולי הדיווחים מחזיתות הלחימה הודיעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי גם בשנת 2005 התרחב האי-שוויון במשק הישראלי. ניתוח גיאוגרפי קצר מלמד שהנפגעים העיקריים מהרחבת האי-שוויון הם אותם אזורים הסופגים את מהלומות הלחימה המתנהלת בצפון, ובעוצמה נמוכה יחסית בדרום. אלו גם האזורים המסמלים את איתנותו של העורף, איתנות המספקת לצבא ולממשלה את האשראי להמשיך בלחימה. על פי מנתונים שמפרסם מכון אדוה ב-2002 השכר החודשי הממוצע של שכיר בישראל היה 7,570 שקלים. באזור הצפון היה השכר הממוצע לשכיר 6,180 שקלים, ובדרום על 6,755 שקלים. חמור במיוחד מצבם של רבים מהיישובים שסופגים את אש הרקטות והקאסמים: בקרית שמונה 6,135 שקלים, בצפת 6,083 שקלים ובשדרות 5,224 שקלים.

שתי שאלות עולות מן הקשר בין המצוקה של אזור הצפון והדרום לתמיכה בלחימה: מדוע דווקא אזורי המצוקה מגלים איתנות המספקת לגיטימציה להמשך הלחימה? והאם זו לגיטימציה מוסרית, דהיינו כזאת המצביעה על תמיכה ציבורית גורפת, המעניקה לדרג הצבאי והפוליטי אור ירוק להמשך הלחימה?

מדור הזירה

הגליל והנגב צוירו מאז הקמת המדינה כספר המסמל רוח חלוצית ועוצמה לאומית בחזית, ובה בעת כפריפריה המסמלת שוליות ונחשלות. כספר - מטעמים ביטחוניים של הגנה על גבולות הארץ ומטעמים דמוגרפיים של שמירת מאזן בין יהודים לערבים; וכפריפריה - כי אל הגליל והנגב נותבו אוכלוסיות יהודיות שלא זוהו כחלק מהמרכז הדומיננטי הישראלי - בעיקר עולים יוצאי מדינות ערב וברית המועצות לשעבר.

כפל המשמעות של אזורים אלו מתחדד בעתות משברים ביטחוניים, שכן אז נפתחת לפני התושבים (היהודים) הזדמנות לכאורה לשדרוג ממעמד של פריפריה למעמד של ספר. לדידם של תושבי הצפון והדרום, גילויי תמיכה מתמשכים בלחימה, גם במחיר של אבידות בנפש וישיבה ממושכת במקלטים, מעצימים את דימוי הספר ומטשטשים את דימוי הפריפריה. קציני הצבא והדרג הפוליטי מנצלים ומעודדים מגמה זו באמצעות הרעפת דברי שבח על יכולת העמידה של התושבים.

מתנהל איפוא משחק של מיקוח בין תושבי הצפון והדרום לבין הממשלה, שעל פי כלליו הלא כתובים גילויי התמיכה בהמשך הלחימה יחלצו את הגליל והנגב מן הפריפריליות. במסגרת זו, הודעת ראשי הרשויות המקומיות בצפון ביום שני שהתושבים לא יוכלו להחזיק מעמד במקלטים יותר משבוע נוסף, מדגישה כי מדובר במשחק מיקוח. ואכן, עוד באותו היום ראש הממשלה הורה לאוצר להעביר עשרות מיליוני שקלים לרשויות בקו העימות.

מי לא משחק את משחק המעברים בין פריפריה לספר? חיפה, שאיננה פריפריה על פי מדדים חברתיים-כלכליים, והיישובים הערביים בצפון, שמראש מודרים מן האפשרות להיות ספר. זו הסיבה שהפגנות וקריאות להפסקת הלחימה עולות דווקא מהן.

אולם, עם תום הלחימה יתברר לתושבי הגליל והנגב שכושר העמידה שלהם היה לשווא. עד מהרה יתברר שעלות המלחמה למשק, הנאמדת כעת ב-200-500 מיליון שקלים לכל יום לחימה, תחייב קיצוצים נוספים ודחיית המלחמה בעוני. הם, כמובן, יהיו הראשונים להיפגע. כך ייחשף מחדש המלכוד של תושבי הנגב והגליל היהודים בין ספר לפריפריה.

במובן זה, אל לדרג הפוליטי לשאוב מגילויי התמיכה של תושבי הצפון והדרום צידוק מוסרי להמשך הלחימה בלבנון ובעזה. זו תמיכה מאוכלוסייה מוחלשת, שכמהה להיחלץ ממצב הפריפריאליות, שהולך ומעמיק בשנים האחרונות. באין ברירה אחרת היא תומכת בקרב על הכבוד שמנהל הצבא, בתקווה שמעט מן הכבוד יגיע גם אליהם.

ד"ר צפדיה מרצה למינהל ומדיניות ציבורית במכללה האקדמית ספיר

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ