דן כספי
דן כספי

"האינתיפאדה על התקשורת" שפרצה בעת המלחמה האחרונה מטרידה, אך אינה מפתיעה. חוגים שונים ביקרו את אמצעי התקשורת בשני כיוונים סותרים: מצד אחד, הם הואשמו בכך שהחסירו מידע מהציבור ולא מילאו את תפקידם כ"כלב השמירה". מצד שני, נמתחה ביקורת חריפה על "פטפטת" ועל סיקור מפורט מדי של מהלכים צבאיים, שסייעו כביכול לאויב.

בדיקה יסודית היתה יכולה להפריך כל אחת משתי הטענות. ממנה היה עולה, למשל, שאמצעי התקשורת גדושים בשנים האחרונות בדיווחים ובמאמרים על נזקי הכיבוש ועל השלכותיהם על החוסן הביטחוני - אך תהליכים ידועים של חשיפה סלקטיווית הדחיקו את האזהרות ותייגו פרסומים אלה כתבוסנות שמאלנית. ככל הנראה, גם הפעם התגייסו אמצעי התקשורת לדגל והאכילו את הציבור מנות ספוגות פטריוטיזם וקונפורמיזם.

מדור הזירה

אם כך, מה פשר ההתרעמות על התקשורת? ראשית כל, סביר להניח שגלי הביקורת לא היו כה סוערים לו היתה המלחמה מסתיימת אחרת. בחיפוש הבלתי-נלאה אחרי אשמים, לתקשורת זכות קדימה: היא מוחשית, זמינה ורוב האזרחים חשופים אליה כלקוחות מדי יום. קשה יותר להאשים במחדלים תהליכים ערכיים, שהם מופשטים ובלתי נתפשים לרוב הציבור, כגון אמריקניזציה, טכנוקרטיה של הצבא או פיחות באיכויות ההנהגה הצבאית והמדינית.

שנית, גורמים אינטרסנטים מעוניינים להסיט את הדיון מן העיקר ולנתב את הזעם לעבר יעד מוחשי ונוח. התביעה למינוי ועדת בדיקה לתפקוד התקשורת עשויה לשחרר קיטור ולהסיח דעת מן התביעה העיקרית למינוי ועדת בדיקה של תפקוד הדרג המדיני והצבאי. שלישית, ביקורת היתה תמיד מנגנון פיקוח, כך גם על התקשורת. התקשורת רגילה לביקורת ואף משתפת פעולה עם המבקרים, ולא במקרה - זו מעצימה את השפעתם של עיתונאים, בדרך כלל מעבר ליכולתם הריאלית. על כן, אין זה מקרה שאמצעי התקשורת להוטים לפרסם כל דבר ביקורת על עצמם.

רביעית, הנטייה לטווח את התקשורת ידועה ממצבים דומים במקומות ובזמנים שונים. ככל שהמערכת הפוליטית הולכת ונחלשת וככל שהיא שוקעת במשבר עמוק יותר, מופנית אצבע מאשימה לעבר התקשורת. גם אם המערכת התקשורתית בארץ מתבוססת במשבר משל עצמה, שלא כאן המקום לעמוד על ממדיו, היא עדיין נתפשת כיסוד איתן יותר בדמוקרטיה. אדרבה, בעיני לא מעטים התקשורת היא אף אחד הגורמים למשבר הפוליטי ולצמיחתם של פוליטיקאים בינוניים.

לבסוף, העליהום על התקשורת לא היה אפשרי אלמלא מידה ניכרת של בערות בציבור. בכל תחום, וכך גם בתקשורת, קיימת בערות לגבי תפקוד המוסד וכללי המשחק. הבערות הכללית מנוצלת בציניות כמשאב פוליטי חיוני לשליטה בהמונים. ללא בערות פוליטית בהיקף זה או אחר, שום שלטון לא היה מתקיים. לכן לא היה צורך בסקרים כדי לחשוף את הבערות התקשורתית בציבור הישראלי, שהנביטה גם את הביקורת הפופוליסטית על תפקוד התקשורת בעת המלחמה.

מה מיוחד בכך שעל פי סקר של מכון "מחשוב" (שפורסם ב"גלריה" ב-31 באוגוסט) שבועיים אחרי הפסקת האש, כמעט מחצית מן הציבור, 47.2%, סברו שאמצעי התקשורת פגעו במורל בעורף? מדוע מפתיע ששיעור דומה, 44%, טענו כי המדיה העניקה במה נרחבת מדי להופעותיו של מזכ"ל החיזבאללה, חסן נסראללה? ואם למעלה משליש, 35%, העריכו שאמצעי התקשורת, בעיקר ערוצי הטלוויזיה, דיווחו יותר מדי על פגיעות צה"ל באזרחי לבנון ובתשתיות המדינה - סימן שתרגיל ההסחה של דעת הקהל הצליח מעל למשוער.

הציניקנים ודאי יוסיפו, שיש בסקרים האלה לקח פוליטי חשוב לכל החפץ בשלטון והספינולוגים שמסביבו - יש להמשיך ולטפח את הבערות התקשורתית בציבור.

פרופ' כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ