טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לינדנשטראוס נגד ביקורת המדינה

תגובות

חמישה פרופסורים שמו את נפשם בכפם ופירסמו מודעה: "מיכה לינדנשטראוס פוגע בסדר השלטון בישראל ("הארץ", 2.11). החמישה הם שלמה אבינרי, יואב דותן, יפה זילברשץ, אריק כרמון ואמנון רובינשטיין - כולם בכירים בעלי שם במוסדות אקדמיים. במודעה הסבירו מדוע וכיצד התנהלותו של לינדנשטראוס "פוגעת באושיותיה של ביקורת תקינה ומערערת את תקפות החוקים".

בתגובה זכו לכמה מאמרי ביקורת שוצפים מצד נאמני טוהר המידות, שיצאו להגן על לינדנשטראוס, שכדברי אחד מהם פתח במלחמה בשחיתות אחרי שמבקרי מדינה קודמים היו עדינים ומנומסים ואיפשרו לשחיתות לפרוח.

זו בקווים כלליים גם דעתו של לינדנשטראוס, אשר בתחילת כהונתו הודיע לציבור: "מצאתי מוסד לא אפקטיווי מספיק, שמרני מאוד שהתקשה להיאבק ביעילות ובשחיתות" (מעניין מה חושבת על כך מרים בן פורת, למשל, שכתבה על קניית שלטון בכסף, או אליעזר גולדברג, שחשף את מכת המינויים הפוליטיים במשרדי ממשלה, שבעקבותיה עומד עתה לדין השר צחי הנגבי).

אחת הטענות שהוטחו בפרופסורים היא, שהם יודעים לנתח, אבל אין להם מושג בעשייה. מישהו כתב: הם "תמימים ותלושים", ממש לא יודעים איפה הם חיים. להגיד על מי שהיה חבר כנסת, שר התקשורת, שר החינוך והתרבות, וכעת הוא נשיא מרכז אקדמי, שאין לו מושג בעשייה והוא תמים ותלוש - זה לא רק מוגזם, אלא גם מגוחך (תמים ותלוש אחר היה בעבר הרחוק מנכ"ל משרד החוץ).

אבל יש דבר אחד, שבו כל החמישה עולים על כל הרכב אחר של עיתונאים ופוליטיקאים לשעבר: כפרופסורים למשפטי חוקתי או למדע המדינה הם מבינים דבר או שניים בסדרי שלטון ומשפט תקינים. כשהם כותבים על "השלכות חמורות ומסוכנות" שיש ל"התנהלות (של לינדנשטראוס שהיא) חסרת תקדים הן בישראל והן בהשוואה למדינות דמוקרטיות המקיימות ביקורת בשיטות המתקדמות ביותר" - יש לייחס למלים משקל ראוי.

גם בימים שמתרבים בהם סימני ההשחתה בחברה וגובר הצורך במאבק נגדה חשוב לשמור על תיחום תפקידים וסמכויות בממשל. לינדנשטראוס אינו מסתפק בתפקיד ובסמכות של המבקר ומבקש להתפשט בכיוון של הפרקליטות והמשטרה. חוק מבקר המדינה קובע בסעיף 14 ג': "העלתה הביקורת חשש למעשה פלילי, יביא המבקר את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה; היועץ המשפטי יודיע למבקר ולוועדה, תוך שישה חודשים... על דרך טיפולו בנושא".

אין צורך בחשד למעשה פלילי, די ב"חשש", והיתר מסור ליועץ. אבל לינדנשטראוס מבקש להפוך את ה"חשש" ל"חשד", ואת החשד למסכת ראיות שיאפשרו הגשת כתב אישום. את זה הוא משיג באמצעות אגף חקירות שהקים - כפיל משטרה - בראשות ניצב בדימוס. לאחר שהושגו הראיות הוא מעביר את התיק ליועץ המשפטי, ואז מתפרסמות תוך כדי כך ידיעות ממקורות עלומים, על כך שנאספו ראיות מספיקות לפתיחת חקירה פלילית ("הארץ", 27.10, בפרשת אהוד אולמרט ובנק לאומי); שהמבקר מבקש מהיועץ לשקול פתיחת חקירה פלילית, או אפילו ממליץ לעשות כן ("הארץ", 4.9, בפרשת אולמרט והמינויים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה).

מבקרי מדינה קודמים נהגו להעביר ליועץ המשפטי "חששות" למעשים פליליים באופן דיסקרטי - בשלב זה של הביקורת, דיסקרטיות אינה רכרוכיות אלא נוהל ראוי - ולתת לכך פרסום רק בדו"ח שפירסמו. בעידן לינדנשטראוס מתפרסמות בזמן אמת ידיעות על תיקים ש"משטרת" מבקר המדינה חוקרת ועל מסקנותיו והמלצותיו, וכך היועץ המשפטי מועמד בפני עובדות, וכמובן גם החשודים.

ההתפשטות לתחומי המשטרה והפרקליטות היא פגם חמור בהתנהלותו של מבקר המדינה לינדנשטראוס, אך לא הפגם היחיד. כתוצאה נהפך לינדנשטראוס למבקר שנוי במחלוקת, שאמנם זוכה להערצת נאמני טוהר המידות, אך בה בעת נחשף בעצמו לביקורת על חריגה מגבולות, חשיפת יתר ותאוות פרסום.

בדומה לשופט, אל למבקר להיות שנוי במחלוקת; כי אמינותו בעיני הציבור ובעיני הגופים המבוקרים היא תנאי להצלחתו. באווירה הנוכחית, שבה רווחת התחושה שהשחיתות פשתה ומי שמוכן ומסוגל להילחם בה מתקבל בציבור כמושיע, חשוב יותר מתמיד לשמור על אמינות המבקר. אם ימשיך לינדנשטראוס לחרוג מגבולות הביקורת, הוא יביא לערעור מעמד ביקורת המדינה (כבר היו יוזמות חקיקה בכנסת לצמצום סמכות המבקר) ויגרום נזק למוסד שבראשו הוא עומד - וגם נזק למאבק בשחיתות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות