בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבי בראל | אבוי לחגיגה

תגובות

"זהו יום חג לדמוקרטיה", הסתחררה לה הקלישאה מן הרגע שבו נשמעו פרטיה הראשונים של הכרעת הדין במשפט קצב. "זוהי שעת התעלות", סיכם פרקליט המדינה, כמובן לצד העצבות שהביע על שכך קורה לנשיא מדינה לשעבר.

אפשר גם לסכם זאת אחרת: עוד אנס ושקרן עמד לדין ואין נפקא מינא אם מדובר בנשיא או בעובד זר. אלא שכשנשיא עומד לדין זוהי "חגיגה לדמוקרטיה". וכאן טמון הכשל. נאמר, ועוד ייאמר ויילמד הרבה, על ההתנהלות המשפטית, על הסכם הטיעון שנדחה, על תפקודה של התקשורת הרבה לפני שהוגש כתב אישום, בעת המשפט ואחריו, אבל נדמה כי דווקא ההגדרה של הכרעת הדין חג לדמוקרטיה מעוררת שאלה: מה היה קורה לו קיבל בית המשפט את גרסת קצב? האם גם אז היתה זו חגיגה לדמוקרטיה? ספק. מחיאות הכפיים הן לא על עצם קיומו של המשפט, אלא על מופע התלייה.

ככל שגדול הסיפוק מן ההרשעה, כך הוא מעיד על חוסר האמון של הציבור באפשרות שבית משפט בישראל יעז בכלל להרשיע ראש מדינה. בית המשפט עדיין נתפש כשייך לאליטה, ששומרת היטב על חבריה, וכאשר הוא מרשיע נשיא התדהמה עצומה. זאת אינה תפישה המאפיינת דמוקרטיה אמיתית, אלא מדינת עולם שלישי. היא מזכירה את הפליאה וההערצה שמעורר בית משפט בבוליוויה כשהוא מרשיע ברון סמים. במדינות דמוקרטיות לא מתעוררת כל תמיהה על כך שבית משפט מעז להרשיע ראשי מדינה. במדינות כאלה מנהיגים חשודים נוהגים להתפטר עוד לפני שעמדו לדין. עצם החשד הוא עלבון גדול לציבור.

השוויון בפני החוק - נורמה שכלל לא צריכה לעורר השתאות במדינה דמוקרטית - מתגלה לפתע כמצרך נדיר וכמושא להתפעלות, עד כי אפילו פרקליט המדינה ציין את העיקרון הזה כעילה ראשית ל"חגיגת הדמוקרטיה". אם יש מישהו שבעיניו הנורמה הזאת צריכה להיות מובנת מאליה הרי זה פרקליט המדינה, אבל כנראה גם הוא מבין באיזו מדינה הוא חי.

שוויון בפני החוק אינו נמדד רק בנכונותו של בית המשפט לשפוט על פי אותן אמות מידה את כל מי שמופיע לפניו, עשירים ועניים, גברים ונשים, זרים ואזרחים. שוויון בפני החוק פירושו שעל כולם חל חוק אחד, ואם החליט החוק להפלות בין אזרח למשנהו, צריכה אפליה זאת להיות לטובה. לחזק את זכויותיו של הסובל, של הנכה, של חסר היכולת הכלכלית. ספר החוקים הישראלי, ובוודאי חוקי האפליה החדשים, רחוקים מלענות על הדרישה לשוויון בפני החוק. הרשעת קצב לא תסייע להשריש את תרבות השוויון.

והנה מבצבצת לה מן המשפט עוד נורמה מקושטת שאותה לכאורה השיג בית המשפט. הפעם בעבור הנשים: נשים יידעו מעתה שהן יכולות להתלונן נגד מעסיקיהן ושאר בעלי שררה על הטרדה מינית, ואף לזכות במשפט. אכן בשורה טובה. בישראל מדווחים כ-18 מעשי אונס לכל מאה אלף אזרחים. בנורווגיה, באיסלנד, בבריטניה ובארצות הברית המצב גרוע עוד יותר, אבל מדוע מדינות אלה נתפשות כדמוקרטיות הרבה יותר מישראל? כי מעמד האשה בהן אינו נמדד על פי מקרי האונס והרשעת אנסים, אלא על פי רמת הכנסתן, יכולתן להתקדם בעבודה וחוקים שמשווים בין מעמד האשה לזה של הגבר. בבריטניה ובארה"ב, בניו זילנד או בשוודיה - שבה שיעור מעשי האונס הוא 53 לכל מאה אלף - לא יעזו חכמי הלכה או אנשי ציבור להזהיר בפומבי את הנשים מפני התקרבות למיעוטים, וסיסמה שקובעת "נשות שוודיה לשוודים" כלל לא תובן. אבל זוהי שוודיה.

עכשיו, משזכתה החברה הישראלית בתעודת חברות בקהילת המדינות הדמוקרטיות, היא יכולה להמשיך בפרקטיקה הרגילה. לצפצף על הוראות בית המשפט העליון כשנוח לה, למנוע מפגשים בין עורכי דין לאסירים ביטחוניים, למנוע מאזרחים ערבים לגור ביישובים יהודיים ולשמור על פערי השכר בין נשים לגברים. זה לא דמוקרטי? אה, אבל יש לנו תעודה, ואפילו היתה חגיגה. לא שמעתם על האנס שהרשענו?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו