בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמיר אורן | מהאי היווני לאירוע הפרסי

תגובות

השבוע לפני חמש שנים הורד מראשות הממשלה אריאל שרון. השבץ המוחי הפילו, אך בשינויים המתחייבים מאופי החשדות ומחומרת העבירות, כפסע היה בינו לבין סופו הפלילי של משה קצב.

ב-2004 היה שרון אמור לעמוד לדין בתיק האי היווני, בהמלצת פרקליטת המדינה עדנה ארבל ובתמיכת צוות בפרקליטות וראש אגף החקירות במשטרה משה מזרחי. ההמלצה נגרסה בידי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בתמיכת צוות אחר, אם כי לא מחוסר אשמה. התנהגות מזוז בסגירת תיק שרון ובהסדר הטיעון עם קצב דומה. תמצית התלבטותו היתה בהערכת משקל הראיות - האם יהיה בהן די להשגת הרשעה - ולמעשה בהערכת המעריכים, הלוא הם השופטים.

באי היווני הביאו מזרחי וראש יאח"ה, מירי גולן, ראיות מאלפות, שלדעת ארבל משמען הרשעה. אבל מזוז - שבשעתו העריך שאריה דרעי לא יורשע - התחפר בספקנותו, שהיתה מלכתחילה אחת הסיבות למינויו. בתיק קצב נסוג משום מה ב-2007, בין ינואר ליוני, מאימוץ כמעט מלא (כולל סעיף האונס ולמעט סעיפי האזנות סתר וקבלת דבר - מתנות - במרמה) של המלצות צוות החקירה בראשות יואב סגלוביץ, באישור ראש אגף החקירות והמודיעין יוחנן דנינו, לנוסחה המימית של הסדר הטיעון. טעותו של מזוז בהערכת חסר של הראיות נחשפה בידי קצב, שהתעקש לבטל את ההסדר לאחר שהוכשר בדוחק בבג"ץ - אותו בג"ץ שהשלים עם החלטת מזוז לסגור את תיק שרון.

איך קרה שסגלוביץ צדק לכל אורך הדרך ושמזוז ניצל מביזיון רק מפני שקצב השתטה? מסתבר שעו"ד סגלוביץ, כתובע משטרתי ותיק וחוקר מנוסה, היה מומחה פלילי גדול מעו"ד מזוז. החקירה היתה מלאכת מחשבת, ניתוח לא רק מה שמזדקר לעין, אלא גם מה שבין הבליטות. למשל, מה ששופטי קצב תיארו כעבירת מין שלו לאחר "אירוע הפרסים", חג יהדות איראן. החוקרים השכילו ללמוד את נתוני השיחות מהטלפונים הניידים של קצב - זה שבידו וזה שבמכוניתו - ואף להסיק מדממת האלחוט שבין ההתקשרויות. זאת הברקה בנוסח שרלוק הולמס, בפענוח סוד אי נביחת כלבם של בני בסקרוויל.

כל זאת בתנאים קשים, שבהם נהנים חשודים בכירים מחסינות מפני מעצר וחיפוש. ראוי להרהר מחדש בחסינות זו, שנועדה למנוע מהשלטון להתעמר בחברי כנסת מיריביו, ולחלופין למנוע מעין הפיכה באמצעות חקירות סרק נגד השליטים. התכלית העיקרית של החקירות, ההעמדות לדין וההרשעות, בנוסף לענישה, היא הרי הרתעה.

מוטב לכונן מנגנון הדומה למינוי שופט-חוקר לחקירת סיבות מוות, כמקובל בהתאבדויות בבתי כלא. על היועץ המשפטי לממשלה לשכנע שופט להתיר פגיעה בחסינות, לפחות באשר לחיפוש; ועל השב"כ לשתף פעולה במסירת מסמכים - כפי שנעשה חלקית בתיק קצב - ובהעדת מאבטחים. פוליטיקאי שיירתע מכללים חדשים אלה יוזמן לפרוש לעיסוק אחר.

סירוב קצב להודות במו פיו במקצת ולקבל עונש קל משקף תרבות של "בושה" לעומת "אשמה". שרון, אילו נדחק לפינה כזאת בידי ארבל (או מזוז המאוחר), היה שוקל בוודאי בקור רוח וחותם על עסקה, צורבת אך נוחה. איך ינהג ניצול אחר מהאי היווני, הנאשם אהוד אולמרט, בתיקיו המתבררים בבית המשפט ובאחרים (הולילנד) הממתינים לתורם?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו