בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אירית בלושטיין | משרד החנופה לתלמידים

תגובות

מעמד המורה מתחיל מלמעלה, מכך שבכל רפורמה ותוכנית לימודים יהיו שותפים מורים, על פי ניסיונם העשיר והמגוון. ואולם, תוכניות לימודים נוחתות עלינו חדשות לבקרים. מי הוגה אותן? מורים? חלילה. אפילו לא מורים בעלי תואר שני ושלישי. אליבא דמשרד החינוך, מורים, אנשי הפרופסיה, אינם מבינים בדיסציפלינות מדעיות, ברלוונטיות שלהן ובקצב שבו יש ללמד אותן. מורים הם בסך הכל פועלי הוראה, מחתימי כרטיסי עבודה. את התוכניות הוגים מיני פרופסורים ודוקטורים, אשר לא ראו כיתה מבפנים 30 שנה ויותר.

משרד החינוך מתחנף זה שנים לתלמידים ולהוריהם, ובין שאר דרכי החנופה הוא מספר להם שהוא מלמד לחשוב. הוא מתרץ זאת בכך שלידע כולנו חשופים, בהניחו שילדינו הסקרניים עסוקים בשעותיהם הפנויות בלמידה דרך האינטרנט. כל הורה יודע שהמציאות רחוקה מכך. לא לחשוב מלמדים את ילדינו, אלא "לחרטט". אי אפשר לחשוב כשאין ידע בסיסי ואין עקרונות של הדיסציפלינה שבה עוסקים. הרמות הנמוכות של החשיבה: ידע, השוואה ויישום - שהן היסוד - אינן שגורות אצלם כמעט, והרמות הגבוהות - אנליזה, סינתזה והערכה - שמשרד החינוך מלמד כביכול, בלתי אפשריות משום כך.

בשיעורי מקרא בתיכון לומדים מיתוסים אזוריים ואת תיאוריית התעודות, כמו באוניברסיטה כביכול, בלי להבין את מבנה ספר הספרים ואת ערכו. אין לומדים בעל פה פסוקים קאנוניים, וכך אין אסוציאציות מביטוייו הנשגבים כצידה לחיים. תלמיד כיתה י' שאל אותי אם התנ"ך כתוב עברית. בהיסטוריה לומדים תקופות בלי להבין את רצף הזמנים (תלמידת י"א שאלה אותי אם מלחמת יום הכיפורים היתה לפני השואה או אחריה). בבחינת הבגרות בלשון ובהבעה נבחנים על הבנת הנקרא ועל היכולת לסכם.

בכך בעצם מודה משרד החינוך, שהיכולת להבין וללמוד כל מקצוע רב מלל מוטלת בספק. ובכלל, איך יבינו תלמידינו את הנקרא בעזרת הטכניקות מתורת השיח, כשאוצר המלים שלהם הולך ומצטמצם מדי שנה? אלה שהגו את הטכניקות האלה הלוא באו ממערכת חינוך מפוארת שהיתה כאן, בתקופה שאת הבנת הנקרא בדקו מבחני "הסקר" בכיתה ח', ולא יספו. הלימודים התנהלו אז בלי להמציא את הגלגל בכל פעם מחדש ובלי לחבר ספרי לימוד חדשים ויקרים מדי שנה.

מקצוע הלשון נהפך בתיכון למקצוע שנועד לשרת את הבנת הנקרא. אין תורת ההגה. אין הבסיס. חלק מתלמידי התיכון אינם מסוגלים לקרוא מלים מנוקדות. בכיתה א' אין מלמדים את שמות התנועות, אלא רק את הביטוי "כוח". אם האות מנוקדת, יש לה כוח, ואם איננה מנוקדת, אין לה כוח, ולילד נאמר: "לא חשוב מה שתסמן, פתח, קמץ, חטף פתח, הכל אותו הדבר". שעות רבות מתבזבזות בחינוך היסודי על הוראת הפועל ותורת המשפט ללא שום רלוונטיות לתלמידים, בעוד שדווקא אז אפשר היה להעשיר את אוצר המלים.

המורים הוותיקים, המומחים, מתפלצים ושותקים. אנחנו עובדים בשיטת "תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו". תוכניות הלימודים הללו משניאות את המקצועות העבריים על מרבית התלמידים. רק שיתופם של מורים בתכנון הלימודים יכול לשנות מצב עגום זה.

הכותבת, בעלת תואר שני בלשון עברית, היא מורה ללשון ולהבעה, לאמנות ולחינוך מיוחד, בעלת 30 שנות ותק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו