בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמילי לוי-שוחט | ברית המנושלים

תגובות

אני לא לבד. לא בחיבור שלי לישראל, שאליה בחרתי לעלות לפני כ-35 שנים, ולא בדאגה העמוקה שלי לעתידה של המדינה הזאת היום. אני לא לבד בתחושת הגאווה שלי על הדברים הגדולים שהצלחנו להגשים, ולא באכזבה על כל הדברים שהיו צריכים להיעשות ולא נעשים.

אני לא לבד בתפישתי שראוי היה שהמערכת פוליטית שלנו תשרת טוב יותר את אזרחיה, ואני לא לבד ברצון העיקש שלי להשפיע עליה שתשנה את פניה, שתתמודד באומץ עם עקרונות היסוד של המדינה הדמוקרטית והיהודית שבה אני רוצה לחיות. אני לא לבד בהכרה הברורה שאנחנו נמצאים בנקודת מפנה, שהזדמנות לשיפור נמצאת בהישג יד; ואני לא לבד בידיעה שאם לא נצליח להביא את השינוי בקרוב, הוא אולי כבר לא יקרה לעולם.

שינוי לא מביאים לבד. אם הפוליטיקה היתה פיסיקה, קבוצת האנשים הנחוצה לשינוי היתה "מסה קריטית" - כמות החומר המינימלית הנחוצה לתגובת שרשרת. כי אנחנו צריכים תגובה כזאת שתציל את המדינה ממצב שבו היא תהפוך ל"כמעט" דמוקרטית, "כמעט" מוסרית, "כמעט" המקום שהיה צריך לשאת בגאון את דגל "מדינת היהודים".

הזהות היהודית של המדינה חשובה לי. המדינה הזאת מוגדרת כבית וכמולדת לעם היהודי, אך לא כל היהודים זוכים בה ליחס של כבוד ושוויון. אם את לא אורתודוקסית, למשל, אלא שייכת לזרם אחר ביהדות, מדינת ישראל תשלח מסר אחד: מדינת היהודים אינה שלך.

בישראל עברה הדת היהודית פוליטיזציה ממארת. הניסיון לבטל את תוקפם של גיורי צה"ל, המחלוקת בעניין שעון הקיץ, חוק הגיור הכללי, ומאות אלפי הפסיקות המוטות של בתי הדין הרבניים - כל אלה משפיעים על חיינו באופן יום-יומי, והם לא פחות קריטיים לעתידו של המפעל הציוני מכל סוגיה אחרת.

אני רוצה שמיליוני הישראלים שמרגישים כמוני יתנו לכך ביטוי פומבי. אנחנו חייבים להגן על מדינת ישראל מפני הפיכתה לקליפה של מולדת, מקום שייזכר בתולדות היהודים כניסיון מפואר ועצוב לכונן ריבונות יהודית מאמצע המאה ה-20 ועד השקיעה במאה ה-21.

לעתים קרובות מתארים אותנו כחברה אדישה. זה לא נכון. האכפתיות שלנו עמוקה, אך המציאות כל כך מתסכלת ומפחידה שאיכשהו זה משתק הרבה אנשים.

אבל זה יכול להיות אחרת. בששת החודשים האחרונים ראינו כמה דוגמאות להצלחה של תגובה ציבורית נמרצת: לחץ של מנהיגים מישראל ומהתפוצות הביאו להחלטתו של ראש הממשלה לפעול להשעיית חוק הגיור; תגובה ציבורית ל"חוק האברכים" הביאה לבחינה מחודשת שלו, ובזכות המחאה ייתכן ששעון הקיץ יסתיים בשנה הבאה במועד מאוחר יותר.

אנחנו - המנושלים מזכויותינו לחופש דת ולחופש מדת - יכולים להשפיע. אנחנו באים כמעט מכל מגזרי החברה: חילונים, מסורתיים ודתיים, וותיקים ועולים חדשים, מהמרכז ומהפריפריה. יש לנו כוח אלקטוראלי עצום. אם נשתמש בו, נצליח. אם לא, נשלם מחיר כבד.

עלינו להשתמש בזכויות האזרח הבסיסיות שלנו, להיכנס לפוליטיקה, להשתתף בפריימריס, להצביע בחוכמה בבחירות. צריך לצאת לרחובות ולהפגין בלהט כל אימת שהפוליטיקה הרעה מרימה ראש ומאיימת לנגוס בזכויות היסוד של כל אזרח להתחתן, להתגרש, להתגייר כרצונו, וגם להיקבר כרצונו או כרצון משפחתו. כי הפוליטיקה הרעה היא לא גזירה משמים. יכולה להיות גם פוליטיקה טובה.

הכותבת היא יו"ר התנועה המסורתית בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו