בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרב מיכאלי | זה לא רק שאסור לאנוס

תגובות

בעוד השופט ג'ורג' קרא בונה את הרשעתו של משה קצב נדבך אחרי נדבך התחילו להגיע סמסים מחברות, שותפות, קרובות ורחוקות: "לא ייאמן!", "נשיקות, יום גדול", "אני צמודה לרדיו, ממש מתרגשת", "אין מלים! בוכה מהתרגשות וצורחת לעצמי באוטו", "תענוג, אני מקפצת בבית כמו מפגרת", "טוב מכדי להיות אמיתי". כמו שכבר כתבתי, לא מדובר בשמחה לאיד. מדובר בהתרגשות גדולה ועמוקה, הרבה מעבר למסר שלפיו צריך לעודד נשים להתלונן, כי הצדק יכול להיעשות.

כשמתפרסמת תלונה של מישהי על תקיפה מינית, מיד כל הנשים נדרשות לפרש ולמעשה לגנות: למה ההיא לא עזבה, לא בעטה לו, ומה פתאום בכלל שהוא יעשה דבר כזה. כשהמתלוננות חשופות לכל המתקפות הרגילות, ואף חמורות מאלה, ומעל ראשיהן תלויה השאלה הגדולה של היה או לא היה, אומרות אמת או משקרות - נשים רבות אינן יכולות להרשות לעצמן להזדהות אתן. כל זמן שזה לגיטימי מצד אדם בתפקיד כל כך מכובד לטעון, שהן מעלילות עליו כדי להצדיק פיטורים, כישלון ואהבה נכזבת, נשים מתקשות להתווכח עם העוצמה הגברית שממשיכה לתת תוקף לשקר הזה.

המציאות, הנשלטת עדיין על ידי גברים, מייצרת בכוונה מצב שבו הספק הוא חלק מעצם טיבה של התקיפה המינית. מבחינה משפטית זה קורה, משום שכמעט לעולם אין עדים לאונס; כמעט לעולם מדובר במלה שלה מול מלה שלו. ואז, את יודעת מה היה, את מספרת מה היה, והנה מתברר לך, שהצד השני מספר סיפור שונה לגמרי; אבל את הרי היית שם, את יודעת מה קרה, וזה לא מה שהוא מספר; האם את משוגעת? טועה?

גם ביום-יום מיוצר הספק: משום שמיניות היא היום שם נרדף לנשיות; משום שנשים נדרשות לספק - כתנאי-סף בעבודה - מיניות בתחפושת של "נשיות", "אסתטיות", "עדינות"; משום שארוטיקה בין גברים לנשים מוגדרת עדיין כעליונות של הגבר על האשה; לא בכדי אבות רבים עדיין אונסים את בנותיהן, גברים בני 80 מתחתנים עם בנות 20 ומנהלים מנהלים "רומנים" עם מזכירותיהם; כך קל "לבלבל" בין יחס של בוס מפרגן, ליחס אבהי, לחיזור, לתקיפה מינית. כולם נמצאים על אותו ציר של שליטה גברית. כך קל לייצר ספק לגבי הטרדה או תקיפה מינית; אולי זאת אבהות? קירבה מקצועית? רומן?

אי אפשר להפריז במידה שבה ההתייחסות לנשים כאל אובייקט מיני ביום-יום, ובדרך קבע, מפחיתה ממשקלן הסגולי, מערכן כבני אדם. לכן, כשבית משפט אומר במלים כל כך מפורשות וחד-משמעיות שהן אומרות אמת והוא משקר, שמה שהן אומרות שקרה אכן קרה - לא רק המתלוננות אלא כל אחת מאתנו חשה שהיא מקבלת אישור לקיומה, לאמת שלה, לחוויית החיים שלה; כל אחת מאתנו מקבלת משקל סגולי נוסף, נפח של בן אנוש, של סובייקט בעלת תוקף בעולם.

הכרעת הדין שהרשיעה את קצב במעשי אונס, מעשה מגונה והטרדה מינית, מכירה בתהליך שבו בעל הכוח הופך אשה לאובייקט מיני ומעקר אותה עוד יותר מכוחה: המקצועי, האישי, האנושי. משהו בהרשעה הזאת, אחרי כל כך הרבה זמן וכל הפרטים הקטנים, אומר לא רק שאסור לאנוס, אלא שבכלל אסור להתייחס לנשים כאל אובייקט מיני. זאת לא העובדה שאת יכולה להתלונן, זאת העובדה שאת יכולה שבכלל לא תהיה אופציה לתקוף אותך מינית. כמו שאמר אחד הסמסים: "מלא אנשים צריכים לשנות את הלו"ז שלהם, כי אסור לאנוס". אלה החדשות הגדולות, ולפחות כרגע הן מאפשרות לנו להסתובב בעולם בגו זקוף, כבני אדם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו